מתוך מאמר בלינקדאין שכותרתו "
חמישה טיפים למה לצפות כשעובדים עם ישראלים", בתרגום חופשי שלי:
"החברה הישראלית היא בעלת תרבות מבוססת מערכות יחסים. וזאת בניגוד לתרבות האמריקאית, הגרמנית או הבריטית, שהן מבוססות חוקים".
כן, זה מסביר כמה דברים לגבי המקום אליו הגענו.
עוד יומיים מתחילה שנת הלימודים אצלנו. אלישבע תלך לyear 3, עמליה עולה מכיתת הגן לכיתה א' - year 1 (מקבילה בגיל לגן חובה אצלנו. באנגליה מתחילים שנה קודם).
שבועיים לפני סוף השנה עשו לילדים יום חשיפה - לקחו אותם לשעתיים בכיתה החדשה, והם הכירו את המורה החדשה שלהן. עמליה לא ידעה להגיד לי, בסוף היום, מה שם המורה שלה. היא לא זכרה. וכך גם רוב הילדות שאיתה בגן. נו, ילדות בנות 5, היו עסוקות בלהתרגש. שמות ופרטים רשמיים זה לא בשבילן.
כל החופש הייתי בטוחה שאוטוטו מגיע מכתב מבי"ס שמודיע לנו לאיזה כיתה הילדה משובצת. מה שם המורה שלה. מזמין אותנו לפגישה איתה אולי. פרטי קשר? משהו?
אתמול הבנתי שהמכתב לא עומד להגיע.
אנחנו מצופות לגשת לביה"ס בשעה היעודה ביום חמישי. לעמוד בחצר ביה"ס ו... אין לי מושג. אני לא יודעת איך המורה נראית, אני לא יודעת איך קוראים לה. אני לא יודעת איפה הכיתה ממוקמת בבניין. אני מרגישה חרדה עצומה ואי ודאות- ואיך אני יכולה להעביר בטחון לעמליה שבוודאי תתרגש מאוד ומפחדת בעצמה, כשאין לי שמץ של מושג מה קורה???
כתבתי לוואטסאפ הכיתתי של הגן. שאלתי - מה קורה? מה עושים? נכנסים איתם ביום הראשון?
חצי יום אף אחת לא ענתה. אולי אותן זה לא מטריד?
ובערב ענתה החמודה מהוועד. אמרה - אל תדאגי. הבת שלך בכיתה עם הבן שלי. למורה שלהן קוראים מיס פרידמן. אל תדאגי, אף ילד לא ישאר מחוץ לכיתה. אני מניחה שהן ימצאו דרך מסוימת לכוון את הילדים. וההורים לא מורשים להיכנס עם הילדים. פשוט תגיעי בשעה היעודה לחצר וחכי להוראות.
וואו, שזה הלחיץ אותי!
מה זאת אומרת?? אבל יש לי כל כך הרבה להגיד למורה של עמליה! על טבעונות, וזה שהיא הגיעה לא מזמן, ושהיא צריכה עזרה להשתלב חברתית, ושהיא הגיעה מחינוך ביתי והחוקים זרים ומוזרים לה, ו... ו...
אני צריכה לדעת לידיים של מי אני מוסרת את הילדה שלי! אני גם צריכה קצת היקשרות בריאה למורה! מה זאת אומרת שהיא תיכנס לבניין ואני אפילו לא אדע איפה מוצאים אותה? רגע! רגעעעע!!! אני רוצה להיות איתה ביום הראשון שלה בבי"ס!! לפחות ל10 דקות!
והחמודה מהועד ענתה לי בפשטות: אני סומכת על המערכת. הן יודעות מה הן עושות. (חברה מבוססת חוקים)
ואני בלב: אני ישראלית! אנחנו לא סומכים על מערכות! בטח לא על מערכת החינוך!!! השתגעת?! אנחנו סומכים על אנשים ספציפים! אני אתקשר לביה"ס! אני אבקש לדבר עם המורה בטלפון (ברור לכם שפה ההורים לא מקבלים את הטלפונים האישיים של המורים, כן? התקשורת היא מול המשרד בבי"ס או בסוף היום פנים מול פנים עם המורה), אני אסביר לה הכל, אני *אדרוש* שתיתן לי להיכנס עם עמליה פנימה לכמה דקות!
(חברה מבוססת מערכות יחסים)
ואחרי שגמרתי לקצוף הלכתי להתייעץ עם כרמי, שחשב שננסה ללכת עם הדרך של בי"ס. שהם בטח יחלקו את הילדים לכיתות בחצר, וכל מורה תיקח את הכיתה שלה לחדר שלהם. ועמליה תלך עם החברות שלה בדבוקה ויהיה בסדר. אז נשמתי ונרגעתי קצת. הם מסודרים פה. ויש להם חוקים. והאמת שעד עכשיו נשות ביה"ס נתנו לי את כל הסיבות בעולם לסמוך עליהן. אני כן אבקש פגישה אישית עם המורות של עמליה ושל אלישבע, כי יש לי צורך לקשור איתן קשרים אישיים. וזה יכול לחכות לשבוע השני של הלימודים.
