נראה לי זה פוסט מרמור ראשון מזה רבים על הנושא. תשמעו, הרבה יותר קל להיות טבעונית בישראל. ויותר מזה - הרבה יותר קל להיות אמא לילדות טבעוניות בישראל. כשרות, מסתבר, שחשבתי שהיא לא רלוונטית עבורנו כי ממילא לא אוכלות מהחי, היא קונספט נחוץ ביותר עבור טבעונים. בהיעדרה, פה פשוט דוחפים חלב בכל דבר.
לחמים עם חלב
לחמניות עם חלב
עוגיות (כמובן) עם חלב
חטיפים עם חלב
פאקינג תפוצ'יפס עם חלב.
תחשבו על מסיבת יומולדת סטנדרטית לילדים בישראל - יש כיבוד קל - נגיד קלחי תירס. פיתות עם חומוס. ירקות ופירות - הכל טבעוני.
חטיפים? ביסלי, במבה, תפוצ'יפס, דוריטוס, דובונים - כל הדרעק הזה כל כולו טבעוני.
הזמינו פיצה? אין בעיה! רוב הפיצריות כבר עושות גרסה טבעונית, ואם לא תמיד אפשר להזמין מגש אחד מדומינוס.
בדומינוס באנגליה אין פיצה טבעונית. יש בפיצה האט אבל הם לא עושים משלוחים.
לרוב הדבר היחיד שיהיה לא טבעוני במסיבת יומולדת בישראל זו העוגה. ולזה אפשר בקלות לארגן מאפין טבעוני וסגרת סיפור. ואם במקרה יש מודעות לטבעונות בסביבה שאת חיה בה בעזה"ש יהיו כמה ילדים טבעונים ותהיה גם עוגה טבעונית. קלי קלות.
ופה.. פה זה סיפור אחר לגמרי.
קודם כל יצאנו מהבועה הנפלאה שחיינו בה של חינוך ביתי והבי"ס הדמוקרטי, שם אחוזי הטבעונים לא מייצגים את האוכלוסיה הכללית (3 מתוך 7 מורות/ים בכיתה של אלישבע הם טבעונים. למשל). בחנ"ב בערך חצי טבעונים ומי שלא מאוד מאוד ויגן פרנדלי. תמיד העוגות במפגשים היו טבעוניות.
עזבנו את המעוז האלטרנטיבי ופנינו לחינוך ממלכתי. ומטבע הדברים האוכלוסיה אחרת. בשתי הכיתות שלהן הרבה פעמים כשיש לילדים יומולדת או חג דתי מסוים הם מביאים ממתקים לחלק בחצר בי"ס. בממתקים האלה יש תמיד או חלב, או ג'לטין. (אגב את הג'לטין פה עושים מעצמות חזיר אז ילדים הודים/פקיסטנים שזה בעייתי להם עם כשרות מוסלמית/אחד מהדתות ההודיות). הילדות כמובן יודעות לשאול אם זה טבעוני ולא לוקחות, אבל הן מתבעסות ובצדק.
ברוב גדול של החטיפים כאן יש חלב. הם פשוט מוסיפים את זה לכל דבר:
מיני קרקרים עם חלב. תפוצ'יפס עם חלב. סוכריות על מקל (!) עם חלב. סוכריות גומי עם ג'לטין. הכל חשוד ואנחנו קוראות את רשימת המרכיבים בתשומת לב רבה כדי לגלות שמתוך מבחר עצום של עוגיות על מדף ארוך מאוד במכולת אנחנו יכולות לאכול רק סוג אחד: אוריאו.
בהתרגשות ובשמחה רבה אנחנו הולכות למסיבות יומולדת של חברות מהכיתה, שהרי מה שחשוב זה הבילוי המשותף. לרוב המסיבות מתקיימות בג'ימבורי, ויש להן תבנית קבועה: שעה ראשונה משחק בג'ימבורי או הפעלה, שעה שניה אכילה משותפת סביב שולחנות, כל הילדים יושבים ואוכלים ביחד ובצורה מסודרת. ואז הדלקת נרות על עוגה ושירת היום יומולדת, שקיות הפתעה והבייתה. כן, מה שחשוב זה הבילוי המשותף, שחציו מוקדש לאכילה שבה הילדות ניצבות מול הרבה ממתקים וחטיפים שהן לא יכולות לגעת בהם. ושקיות ההפתעה מלאות בחטיפים שאותם אנחנו זורקות בבית כי יש בהם חלב.
ולפעמים פשוט אין פה מודעות. אומרים לי שהחטיף ביום ההולדת טבעוני ואני טועמת ומרגישה את החלב. מתגנבת לשקית, קוראת את הרכיבים ורואה שגם על התפוציפס הזה הם בחרו לזרות אבקת מי גבינה.
כבר קרה שהדבר היחיד שיכולנו לאכול ביום הולדת היה ירקות.
אז אנחנו אוכלות לפני בבית. ואני מנסה בעדינות לברר עם המארחת מה יהיה במסיבה. ואפילו כבר היו אמהות אמרו לי מפורשות: תביאי אוכל לילדה שלך, לא יהיה אוכל טבעוני במסיבה. אני מכינה נפשית את הילדות. יש לי עוגה / חטיף בתיק בשבילן לאחרי. אבל תוך כדי, ביומיום הבלתי צפוי של הדברים, עוד אין הרבה ילדים טבעונים, ולכן כנראה לא חושבים כאן ברדינג על העניין הזה. וזה מבעס. ויש גם איזה עניין תרבותי שלא יוצא מגדרו כדי לארח כמו בישראל.. אלא פשוט מציעים מה שמציעים ומצפים מהאורחים להסתדר עם זה. שבעיקרון אני מעריכה את הגישה הפרקטית הזו ותומכת בה. לא צריך להשתגע עם האוכל... עד לרגע שהילדות שלי יושבות מול שולחן מלא בממתקים שאנחנו לא אוכלות וכל שאר הילדים כן, ואני מפרפרת מסביבן כדי ליצר להן שפע ממה שכן אפשרי עבורנו, מנסה לצמצם למינימום את תחושת המוחרגות, ומרחמת עליהן ועלי כמו שרק ישראלית -יהודיה- ממוצא פולני- דור שלישי לשואה יכולה להתמלא ברחמים עצמיים על הילדות האומללות שיאכלו היום רק ארבעה ממתקים ולא חמישה-עשר.
לחמים עם חלב
לחמניות עם חלב
עוגיות (כמובן) עם חלב
חטיפים עם חלב
פאקינג תפוצ'יפס עם חלב.
תחשבו על מסיבת יומולדת סטנדרטית לילדים בישראל - יש כיבוד קל - נגיד קלחי תירס. פיתות עם חומוס. ירקות ופירות - הכל טבעוני.
חטיפים? ביסלי, במבה, תפוצ'יפס, דוריטוס, דובונים - כל הדרעק הזה כל כולו טבעוני.
הזמינו פיצה? אין בעיה! רוב הפיצריות כבר עושות גרסה טבעונית, ואם לא תמיד אפשר להזמין מגש אחד מדומינוס.
בדומינוס באנגליה אין פיצה טבעונית. יש בפיצה האט אבל הם לא עושים משלוחים.
לרוב הדבר היחיד שיהיה לא טבעוני במסיבת יומולדת בישראל זו העוגה. ולזה אפשר בקלות לארגן מאפין טבעוני וסגרת סיפור. ואם במקרה יש מודעות לטבעונות בסביבה שאת חיה בה בעזה"ש יהיו כמה ילדים טבעונים ותהיה גם עוגה טבעונית. קלי קלות.
ופה.. פה זה סיפור אחר לגמרי.
קודם כל יצאנו מהבועה הנפלאה שחיינו בה של חינוך ביתי והבי"ס הדמוקרטי, שם אחוזי הטבעונים לא מייצגים את האוכלוסיה הכללית (3 מתוך 7 מורות/ים בכיתה של אלישבע הם טבעונים. למשל). בחנ"ב בערך חצי טבעונים ומי שלא מאוד מאוד ויגן פרנדלי. תמיד העוגות במפגשים היו טבעוניות.
עזבנו את המעוז האלטרנטיבי ופנינו לחינוך ממלכתי. ומטבע הדברים האוכלוסיה אחרת. בשתי הכיתות שלהן הרבה פעמים כשיש לילדים יומולדת או חג דתי מסוים הם מביאים ממתקים לחלק בחצר בי"ס. בממתקים האלה יש תמיד או חלב, או ג'לטין. (אגב את הג'לטין פה עושים מעצמות חזיר אז ילדים הודים/פקיסטנים שזה בעייתי להם עם כשרות מוסלמית/אחד מהדתות ההודיות). הילדות כמובן יודעות לשאול אם זה טבעוני ולא לוקחות, אבל הן מתבעסות ובצדק.
ברוב גדול של החטיפים כאן יש חלב. הם פשוט מוסיפים את זה לכל דבר:
מיני קרקרים עם חלב. תפוצ'יפס עם חלב. סוכריות על מקל (!) עם חלב. סוכריות גומי עם ג'לטין. הכל חשוד ואנחנו קוראות את רשימת המרכיבים בתשומת לב רבה כדי לגלות שמתוך מבחר עצום של עוגיות על מדף ארוך מאוד במכולת אנחנו יכולות לאכול רק סוג אחד: אוריאו.
בהתרגשות ובשמחה רבה אנחנו הולכות למסיבות יומולדת של חברות מהכיתה, שהרי מה שחשוב זה הבילוי המשותף. לרוב המסיבות מתקיימות בג'ימבורי, ויש להן תבנית קבועה: שעה ראשונה משחק בג'ימבורי או הפעלה, שעה שניה אכילה משותפת סביב שולחנות, כל הילדים יושבים ואוכלים ביחד ובצורה מסודרת. ואז הדלקת נרות על עוגה ושירת היום יומולדת, שקיות הפתעה והבייתה. כן, מה שחשוב זה הבילוי המשותף, שחציו מוקדש לאכילה שבה הילדות ניצבות מול הרבה ממתקים וחטיפים שהן לא יכולות לגעת בהם. ושקיות ההפתעה מלאות בחטיפים שאותם אנחנו זורקות בבית כי יש בהם חלב.
ולפעמים פשוט אין פה מודעות. אומרים לי שהחטיף ביום ההולדת טבעוני ואני טועמת ומרגישה את החלב. מתגנבת לשקית, קוראת את הרכיבים ורואה שגם על התפוציפס הזה הם בחרו לזרות אבקת מי גבינה.
כבר קרה שהדבר היחיד שיכולנו לאכול ביום הולדת היה ירקות.
אז אנחנו אוכלות לפני בבית. ואני מנסה בעדינות לברר עם המארחת מה יהיה במסיבה. ואפילו כבר היו אמהות אמרו לי מפורשות: תביאי אוכל לילדה שלך, לא יהיה אוכל טבעוני במסיבה. אני מכינה נפשית את הילדות. יש לי עוגה / חטיף בתיק בשבילן לאחרי. אבל תוך כדי, ביומיום הבלתי צפוי של הדברים, עוד אין הרבה ילדים טבעונים, ולכן כנראה לא חושבים כאן ברדינג על העניין הזה. וזה מבעס. ויש גם איזה עניין תרבותי שלא יוצא מגדרו כדי לארח כמו בישראל.. אלא פשוט מציעים מה שמציעים ומצפים מהאורחים להסתדר עם זה. שבעיקרון אני מעריכה את הגישה הפרקטית הזו ותומכת בה. לא צריך להשתגע עם האוכל... עד לרגע שהילדות שלי יושבות מול שולחן מלא בממתקים שאנחנו לא אוכלות וכל שאר הילדים כן, ואני מפרפרת מסביבן כדי ליצר להן שפע ממה שכן אפשרי עבורנו, מנסה לצמצם למינימום את תחושת המוחרגות, ומרחמת עליהן ועלי כמו שרק ישראלית -יהודיה- ממוצא פולני- דור שלישי לשואה יכולה להתמלא ברחמים עצמיים על הילדות האומללות שיאכלו היום רק ארבעה ממתקים ולא חמישה-עשר.
