הליכת בוקר לביה"ס ב2 מעלות

קרח על גג ועל השמשה. ראינו מישהו עומד ומגרד את השמשה עם שפכטל יעודי מסיליקון

הקרח מתנוצץ כל כך יפה בשמש הבוקר

קרח על המשטח בגן המשחקים (לרוב הוא חום)

קרח על הגשר

באופן מפתיע לא חלקלק

I'm a lumberjack and I'm OK

I sleep all night and I work all day 

דברים שאת מגלה כשמתקלקל לך המקרר באנגליה (פעמיים):

דברים שאת מגלה כשמתקלקל לך המקרר באנגליה (פעמיים):

1) מה שחשבת שהוא דחיפות עליונה ורצוי לעשות כל מאמץ שיתוקן בהקדם הוא לאו דווקא דחיפות עליונה בארץ שבה את נמצאת. שלושה ימי עסקים זה זמן סביר מבחינתם להמתין לתיקון מקרר תחת אחריות. אז מה אם הרגע הגיע משלוח מהסופר עם קניות שבועיות בשווי 500 ש"ח.
האנגלים לא מכירים בקניות ליותר מ3 ימים. מה הבעייה שלך ללכת לסופר כל יומיים לקנות מצרכים. זה מה שכולם עושים.
2) שלושת ימי העסקים יתחילו כמובן ביום חמישי/שישי. שבת ראשון הם לא ימי עסקים (מתחילה להעריך את חצי שישי בישראל), ולכן יקח כ6 ימים עד שיתקנו לך את המקרר.
3) דברים שהיית בטוחה שזקוקים לקירור יחזיקו מעמד מעולה גם ללא קירור במשך אותם שישה ימים. טופו, גבינות טבעוניות, חלב אורז, ירקות - צלחו ללא קושי שהיה בחוץ במשך ימים.
סלט שעועית - לא כל כך.
4) בהיעדר מקרר, אדן החלון שפונה החוצה מספק טמפרטורה נמוכה מספיק ותחלופה לא רעה.
5) שבזמנים כאלה כדאי לחבק את הישראלית הפנימית שבך ולנדנד לסוכנות שמשכירה את הבית בלי בושה. זה עובד.
6) שהטכנאי יבוא, יתקן את המקרר, ואחרי 3 ימים המקרר יפסיק לקרר שוב, ואף אחד לא ירגיש לא נעים ממך או יחשוב שזו סיבה מספיק טובה בשביל לקצר את משך ההמתנה ולבוא בדחיפות, רק הפעם, לפני שעברו 6 ימים. 

בתמונה: מקרר חלופי

#89 עברו חמישה חודשים, הרגשתם?

עברו 5 חודשים, הרגשתם? אצלכם בישראל היה עמוס ואינטנסיבי מאז שנסענו - היו מסיבות סוף שנה ופרידות מרגשות. היו קייטנות. היה סוף יולי ואז אוגוסט. היו חגים. כמה טרפת מספיקים בישראל ב5 חודשים.. אנחנו פה מתרגלות לקצב אחר. וואו כמה שהקצב פה אחר וכמה שההסתגלות הזאת לא פשוטה לי. 
חמישה חודשים אנחנו פה. סתם ציון תאריך. לא אומר כלום בתכלס. ובכל זאת בא לי סיכומון ביניים כי אני מרגישה שאני לפני שינוי. קטן. איטי. כל השינויים פה הם איטיים. 
הדברים אצלנו משתפרים. לאט. מאוד מאוד לאט. 
עמליה הזמינה לפליי-דייט ראשון בשבוע שעבר. היה אסון, תודה ששאלתם. אבל היה, וזה שיפור. והזמינו אותה לפליידייט בבית של חברה. עוד יומיים. הזמנה ראשונה שקיבלנו. לקח רק חמישה חודשים. 
היא קוראת וכותבת באנגלית. לאט ועם המון שגיאות. ומדברת יותר אנגלית מעברית. וזה גם מפחיד וגם משמח. יש לה מבטא מקסים של פפה פיג. היא מתמידה בחוג בלט ולומדת לנגן על קלידים בבי"ס. רוכבת על אופניים בלי גלגלי עזר. מציירת בכל הזדמנות שיש לה. התרגלה למדי בי"ס, אבל עדיין מקטרת על ההליכה בבקרים. מבקשת שאלמד אותה לקרוא בעברית בספר שמספרות לפני השינה. יודעת כבר לקרוא מילים בפתח וקמץ. עברנו ללמוד סגול וצירה. 
אלישבע לומדת צרפתית בבי"ס. ותופים. ומתמידה בחוג כדורסל במתנ"ס. למדה לזרוק פריזבי כמו שצריך. רוכבת לבי"ס על אופניים. מבקשת ללכת לבד הבייתה בכל הזדמנות שיש לה. נשלחת בגאווה עצומה למכולת פעם ביומיים לבדה לקנות מצרכים בסיסיים. כועסת אם מישהו מאיתנו מנסה להתלוות אליה. רוצה לבד. 
גילתה את הקריאה בקינדל. עכשיו הקריאה לפני השינה נעשית לפעמים בעברית ולפעמים באנגלית. התחברה לילדות גדולות ממנה בבי"ס ומשחקת איתן בהפסקות. גם לה יש פליי-דייט ראשון בשבוע הבא. אוהבת את המורה שלה. אוהבת כמה ילדות בכיתה. 
אנחנו כמשפחה: למדנו לבלות שעות יחד בבית. הילדות משחקות ביחד שעות על גבי שעות בהרמוניה יחסית בשבתות וימי ראשון. למדנו איך להיות ביחד בלי הסחות. בלי להזמין חברים (כי עוד אין לנו). בלי לצאת החוצה (כי לא תמיד יש לנו כוח ולא תמיד מזג האויר מאפשר). ממציאות משחקים בבית. אנחנו משחקים הרבה במשחקי קופסא. הלהיט הנוכחי בבית: חתחתול (אני אלופה, מסתבר). מקשיבות למוזיקה ביחד. רוקדות ביחד. כרמי אליש ואני מרכיבים פאזלים מסובכים. 
אלישבע ואני התקרבנו מאוד. אולי זה הגיל ואולי המצב המשפחתי ואולי העובדה שיש לה חדר משלה. בשעת השינה אנחנו פותחות שיחות עמוקות, פילוסופיות ורגישות. היא מפעימה בהבנה שלה ובאהבה שלה. אני גאה בה כל כך. 
אני נחה הרבה. כל כך הרבה הסתגלות מעייפת אותי. וגם הדכאון מעייף מאוד. התחלתי טיפול פסיכולוגי. בסקייפ. עם מטפלת ישראלית שחוותה גם הגירה. זה עוזר, בינתיים. אני רק בהתחלה. צריכה תמיכה נפשית. מנסה לגייס אורך רוח. הפסיכולוגית אומרת שאני מוסיפה לעצמי סבל על הקושי של ההסתגלות כשאני מצפה שדברים יקרו מהר יותר. צודקת. אז הפוסט הזה בא להסתכל על התנועה החיובית של הדברים. הם קורים. לאט שאפשר להשתגע. קורים בזמן אנגליה. אני לא רוצה אפילו לספור כמה כוסות תה עוד אשתה עד שארגיש כאן בבית. בינתיים משתדלת לשים לב לשינוי שקורה בהדרגה. כל כך בהדרגה עד שכמעט בלתי מורגש. איך משבוע לשבוע אנחנו צוברות עוד נסיון. עוד ידע. עוד קצת מתברגות בנוף. מדברות עם עוד נשים. מעמיקות את הקשרים, גם אם במילימטרים בודדים. 
ככה הכל פה. לאט שאפשר להשתגע. ביסורים המציאות מתעלמת מהגישה הישראלית התכלסית והתקתקנית שהבאתי מהבית ומבקשת סבלנות, תהליכים ארוכים ועמוקים, איטיות מרגיזה. אני מחזיקה מעמד בקושי. אם אנגליה תצליח ללמד אותי סבלנות, סחתיין עליה

#88 סתיו

כרמי נאמן ללוח השנה מבחינת חילופי עונות. אם נניח יש שנה שנהיה בה קריר בספטמבר, ואני אגיד משהו כמו "וואי נהיה סתיו", הוא מיד יגיד "מה פתאום! הסתיו מתחיל ב23 בספטמבר!" ואם בנובמבר נהייה ממש קר וגשום ואני אגיד "יא! הגיע החורף!" הוא מיד יתקן אותי שהחורף לא מתחיל לפני ה21 בדצמבר. תמיד זה מעצבן אותי ואני מתווכחת איתו שהרוח והעננים לא יודעים מה התאריך, שעונות זה עניין של הרגשה יותר מאשר תאריך, ושבכלל - עונות לא מתחלפות ביום אחד. זה עניין הדרגתי. אי אפשר להכריז ביום אחד שהופ! התחלפה עונה. כמו שאומר הציטוט המפורסם "gradually, then suddenly".

כל זה, כמובן, נכון לישראל. באנגליה מסתבר שזה יותר בגישת כרמי.
ב21 בספטמבר בול נהיה סתיו. בבת אחת באותו היום הטמפרטורות צנחו מ18-20 מעלות נעימות בצהריים (חולצה קצרה) ל13-14 מעלות עם רוח מקפיאה (חולצה ארוכה + מעיל בעובי בינוני). 14 מעלות מקסימום בצהריים זה אומר 6 מעלות בבוקר כשיוצאות לבי"ס. הילדות קפאו. עד עכשיו היה נראה שהן מסתגלות יפה למזג האויר, והנה פתאום קפיצה כזו. וככה זה נראה אצלנו ביום הראשון של הסתיו

סביון קפוא ושמש שקרנית

השדה קפוא 

ככה הדשא נראה מקרוב. עטוי קרח

היערכות מחדש: כפפות וכובע צמר פק"ל כשיוצאות מבית בבוקר. (מצבנו עוד טוב.. החבר'ה שהגיעו מהודו/פקיסטן עוטפים את הילדים שלהם כמו לטיול בשלג :D ) 

להתעקש עם עמליה על ללבוש מעיל אפילו שהיא לא רוצה
להתעקש עם עמליה ללכת לשירותים לפני שיוצאות מהבית כי הקור הביא לפתחנו את חזרתן של בריחות השתן שלא היו כבר כמה שנים
לתהות ביני לביני אם המעילים שיש לנו מספיק עבים. אם להתעקש על מעיל גם כשהיא אומרת שלא קר לה, מה ששנאתי שעשו לי כילדה, או להשלים עם זה שיברח לה. (למה הן לא יודעות שקר להן? למההה? ולמה הן לא יודעות כשהן צריכות לשירותים? למההה???)

חויה חדשה באוטובוס

דרדס ודרדסית בדרך לבי"ס

קר בערב בבית. עברנו למוד חורף - מלא מרקים כתומים ומלא מלא תה. עכשיו אני מבינה למה האנגלים שותים רק תה. קר להם. זו רק ההתחלה, יהיה פה יותר קר. Brace yourselves, כמו שאומרים.

כל פעם שמישהי מעלה תמונה בים או בבריכה (והיו הרבה כאלה, עם כל החופשים והנופשים לאחרונה), של הילדים אוכלים גלידה או בבגדים קצרים אני משתוממת. מה, לא קר לכם? אה, נכון, אתם בישראל. אצלכם עדיין קיץ. לפחות עד סוף אוקטובר.

ובין לבין אנחנו מתענגות על היופי. ערפילי בוקר ששטים על מי התמזה סטייל smoke on the water.

הלבן הזה מתחת לגשר שנראה כמו ענן - ערפילי בוקר יפיפיים. לא הצלחתי לצלם יותר מקרוב

עלים בשלבים שונים של אדום וצהוב. רק מתחילה פה השלכת. כרמי אומר שישארו גם עצים ירוקי עד. הימים מתקצרים, היום מאיר יותר מאוחר וכולנו מתקשות לצאת מהמיטה בבוקר (אלא אם זה סופשבוע ומותר לראות טלויזיה בבוקר, ואז עמליה מתייצבת בעשרה לשש). אצלנו כבר סתיו.