#70 גל חום

לא, עוד לא הגעתי לשלב המעבר, אבל כנראה שאנגליה כן. כשהגענו לכאן היה קר. התכוננו לקר. ארזנו את כל הבגדים החמים. כרמי אמר אז שבעיקרון הקיץ פה קריר ויש שבועיים באוגוסט שהם כמו אוגוסט בישראל. אז ארזנו גם בגדים קצרים ואפילו בגדי ים, מבלי שהתכוונו להשתמש בהם. לא באמת.
החורף הרבה יותר הדאיג אותי. כששאלתי א-נשים שעברו לכאן מתי מתרגלים לקור, אמרו - לוקח בערך שנה.
ובכן, אצלנו זה קרה הרבה יותר מוקדם.
בשבוע הראשון הלכנו עם מעילים עבים לכל מקום. 
אחרי שלושה שבועות - בחולצה ארוכה דקה
ועכשיו - רוב הזמן אנחנו בחולצה קצרה. ולפעמים גם סנדלים ושורטס.
להפתעתנו הגוף התרגל למזג האויר כך שבקלות ב14 מעלות אנחנו עם ארוך דק, ב18 מעלות אנחנו כבר עם קצר, וב20 מעלות מזיעות בשפע.
עוד לא הגענו לרמה של האנגלים שמסתובבים עם קצר כבר ב15 מעלות, אבל אנחנו בדרך. וטוב שכך, כי עוד כמה חודשים חורף עם 4 מקסימום ביום ו4 מינימום בלילה.

אממה- הגיע לפה גל חום.
כזה של ההתחממות הגלובלית.
שבוע שבו יש 28 מעלות בצהרים כל השבוע. ובערב 18 מעלות.
וזה יושב עלי כמו שהיו יושבות עלי 40 מעלות בישראל. מה זה 28 מעלות מקס?! זה נחשב נעים במונחי קיץ ישראלי!! ורק 6 שבועות אנחנו פה וכבר אימצנו טעם מקומי בטמפרטורות.
הבתים פה, שמיועדים לבודד מקור חד ספרתי, בנויים מלבנים שאוגרות את החום ביום ומשחררות אותו בלילה. החלונות קטנים (כי לא באמת רוצים שיכנס הבחוץ פנימה). אין מזגן (כי עד לפני 20 שנה לא היה צריך) ואין מאוורר כי עוד לא התארגנו על אחד. לא ישנו הלילה כמעט בכלל בגלל החום.
ועכשיו אני מצטערת שקבענו פליי-דייט בגן משחקים היום אחה"צ. השעות הכי חמות פה הן 15:00-18:00, שזה בדיוק מתי שנהיה בחוץ. כי עד לפני שלושה ימים לא עבר פה את ה22 מעלות מקסימום. רוב המגלשות בארץ הזו עשויות ממתכת - עד כדי כך לרוב לא חם כאן. וכמובן שאין הצללה בשום מקום. אבל יש תמזה. ודשא. ועצים. ובצילם נחסה, אני והאמא השניה, בעוד הילדות מתרוצצות בשמש עם כובע.
הזמנו כרטיס טיסה לביקור בארץ בדצמבר-ינואר. בטח יהיה לנו ממש חמים ונעים כשנגיע.

נ.ב מצרפת צילום מסך למזג האויר היום. מסתבר שהתחזית עלתה ל31 מעלות. 
בסדר, אל תרחמו עלי, גם אצלכם יש 30 מעלות. רק שפה 30 מעלות מקביל בערך, מבחינת ההרגשה, ל42 אצלכם. אז תרחמו עלי קצת.

#69 שעון קיץ

אני מתעוררת פתאום. בחוץ אור יום מלא וחזק שחודר פנימה מעבר לוילונות הכבדים. בבהלה מחפשת את הטלפון הנייד להסתכל בשעון. שיט. כנראה ישנתי יותר מדי ועכשיו הילדות יאחרו לבי"ס. שיט שיט שיט. 
מוצאת את הטלפון. השעה 4:02 לפנות בוקר. שעון קיץ. כוסואומו. 
מסתובבת וחוזרת לישון. אבל לא לגמרי. לא סומכת על עצמי שאשמע את השעון המעורר. בכל זאת פעם אחת כבר לא התעוררתי, או כך חושב מוחי המנומנם שהספיק לשכוח ש4 בבוקר עכשיו ובעצם לא הייתי אמורה להתעורר. מנמנמת ומתהפכת, ופתאום מקיצה בבהלה. אור בחוץ. מרגיש כמו 8 בבוקר. שיט! אנחנו מאחרות!! מוצאת שוב את הנייד. 5:26. 
כוסאומו כוסאומו כוסאומו!!!! רוצה לישון!!!
מסתובבת לצד השני. מתכסה. מתהפכת. צריכה פיפי. אין אפשרות לחזור לישון עד שאתרוקן. 
צריך פה מקסימום זהירות. המצב הזה זכור לי עוד מאימוני הינקות של הילדות. אם ארעיש עכשיו הן יתעוררו ואצטרך לקום איתן. מתגנבת לשירותים על קצות האצבעות. אין ניר טואלט. צריך לרדת למטה להביא. המדרגות חורקות כי ככה זה מדרגות אנגליות. אין מצב לרדת במדרגות בלי להרעיש. הגוף שלי כבד מהלילה. בדרך חזרה למעלה פוגשת את עמליה. "אמא אפשר לראות טלויזיה?" לכאורה שאלה תמימה. אבל אני יודעת שאם אני אגיד כן על טלויזיה בבוקר מעכשיו היא תקום כל יום ב5 כדי להספיק שעתיים טלויזיה לפני שאני מתעוררת. מישירה אליה מבט רצחני ויורה דרך שיניים קפוצות: "לכי לעשות פיפי ותחזרי לישון". ביני לביני מודה בצער שנגמר הלילה שלי. 
חוזרת למיטה. הגוף שלי התעורר. הוא נותן למוח מרפק חביב ואומר לו באופטימיות - יאללה, נתחיל את היום?! תראה איזה יום יפה בחוץ. והמוח שלי, שלא אוהב שמדברים איתו לפני 7 בבוקר + קפה, מוריד לגוף חתיכת כאפה מצלצלת בתוספת "שתוק" עסיסי, ומכבה את עצמו עד להודעה חדשה. 
עכשיו הגוף שוכב בשקט במיטה. מדי פעם מתהפך. לא נעים לו להעיר את המוח אחרי הנסיון האחרון, אבל הוא כבר לא באמת ישן. 
6:15 עמליה מופיעה. "אמא ניסיתי לישון ואני לא מצליחה. אפשר לראות טלויזיה?" הפה שלי מנסה לנהל איתה משא ומתן בלי להעיר את המוח מתרדמתו. אנחנו מסכמות שתיקח את הטאבלט בשקט ותשחק, באופן חד פעמי. ככה זה כשהמוח לא משתתף בשיחה. 
6:20 צרחות מלמטה. אלישבע התעוררה וגילתה שעמליה במסך והיא לא. 
6:25 עמליה עולה בוכה לחדר שלנו, אלישבע חטפה לה את הטאבלט. 
המוח שלי סופסופ מסכים להכיר במציאות, מתיישב במיטה ואומר: בסדר! אני ער! תפסיקו לצעוק! אליש, קחי את הטלפון שלי, יש בו את המשחק שאת אוהבת. תחזירי לאחותך את הטאבלט. אתן יכולות לשחק עד שהשעון המעורר יצלצל. אני הולך למחשב - יש לי רעיון ליומן הקפיטנית חדש.

אמא אווזה

אמא אווזה שטה לה במים. האווזונים אחריה. היא עוצרת- הם עוצרים. היא פונה - הם פונים. היא ממשיכה בשיט - הם מזדרזים לבוא אחריה. בלי אמא חכי לי, בלי אמא למה את לא מחכה, את הולכת מהר מדייייי! חכיייייי
בלי יללות, בלי תלונות. היא מובילה אותם בקצב מתאים והם פשוט אחריה. זו אחריות שלהם לעמוד בקצב.
והקטע הכי טוב, אחרי 3 חודשים הם בוגרים וברשות עצמם.
למה אני לא אווזה. הבורא, תדע לך שזה קטע מסריח

#68 יוקר המחיה או כמה כיף פה בסופרמרקט

אנגליה לא נחשבת מדינה זולה. הנדל"ן יקר (במיוחד בלונדון.. שם זה פסיכי). התחבורה הציבורית יעילה אבל יקרה גם. נסיעה באוטובוס עירוני פה עולה 9.6 ש"ח (2 פאונד). חופשי יומי - 19 ש"ח (4 פאונד). אני כותבת את המחירים בשקלים שיהיה קל לעקוב, לפי שער של 4.8.
כרטיס רכבת הלוך חזור רדינג ללונדון - חצי שעת נסיעה - בשעות העומס 40 פאונד (190 ש"ח). בשעות off peak כ20.5 פאונד (96 ש"ח בערך).
עד כאן החלק היקר שנתקלתי בו.
.
.
שכר המינימום: 7.83 פאונד לשעה = 37.5 ש"ח. לחודש זה 1456 פאונד, שזה 7000 ש"ח. ברוטו. ומשלמים פה פחות מס הכנסה.
.
.
יש תחושה שאפשר לקנות יותר עבור הכסף שלך.
חוג כדורסל במתנ"ס לאלישבע - 9 פאונד לחודש (43 ש"ח)
חוג ספורט עבורי - 24 פאונד - 110 ש"ח.
חדר כושר לחודש (כולל חוגים) בשעות הבוקר עד 16:00 - 30 פאונד - 150 ש"ח - ללא התחייבות מעבר לחודש.
חדר כושר לחודש לכל השעות כולל סופשבוע - 42 פאונד - 200 ש"ח.
.
.
ממתקים וחטיפים - כמו שאומרים פה - דירט צ'יפ. זולים בטירוף.
דברי מאפה (נכון, לרוב מקמח לבן.. אבל לא רק), גם. לא יודעת מה זה עושה לבריאות של האוכלוסיה.. אבל זה מאוד נחמד.
הנה למשל קניית השלמה שעשיתי במכולת ליד הבית:
2 ליטר גזוז בטעם לימונדה שוופס - 4.80 ש"ח
בקבוק קברנה סובניון כלשהו מד. אפריקה (הפתיע לטובה בטעמו) 2017 - 24 ש"ח
כיכר לחם פרוס חיטה מלאה 800 ג' - 3.3 ש"ח
שישיית קראמפטס - 4.32 ש"ח
שישיית מיני לחמניות אצבע - 3.3 ש"ח
שישיית קריספס (תפוצ'יפס לצורך העניין.. אבל הרבה יותר שווה) - 25 ג' לחבילה - 4.80 ש"ח

וכמה דברים מתוך הקנייה השבועית הגדולה שלנו ב TESCO און ליין:

קילו אפונה קפואה - 6.25 ש"ח
במבה קטנה 25ג' (ששש אל תגלו לילדות.. אנחנו עושים להן הפתעה) - 1.9 ש"ח
קילו משמשים טריים - 7.25 ש"ח
מלפפון טרי ענק (בערך כמו 3-4 מלפפונים ישראלים)- 2.40 ש"ח
קילו פלפל - 12.4 ש"ח
אננס טרי ענק - 2.35 ש"ח
שמן קוקוס 500 מ"ל - 9.6 ש"ח

בהתחלה חשבתי שהפירות והירקות הרבה יותר יקרים. ואז גיליתי שקודם כל אנחנו אוכלות פחות פירות וירקות פה, בגלל מזג האויר כנראה. ושנית תלוי איזה. ירקות בעונתם הם אפורדבל. ירקות מקומיים כמו גזר, כרוב, תרד, סלרי - זולים ממש. ואחרים כמו פלפלים, עגבניות ומלפפונים - פתאום כשמתרגמים את המחירים הם לא משמעותית יותר יקרים מישראל. בטח לא כשמשקללים את כל רשימת הקניות. פסטה, קטניות, שימורים -זולים. בסה"כ הכללי יש תחושה של רווחה ושפע כשנכנסים לסופרמרקט. ומכיוון שרווחה ושפע זה התדר החדש, ברור שמאוד נעים לחיות פה מהבחינה הזו 

#65 בחלומות הכי ורודים לא תיארתי

בחלומות הכי ורודים לא תיארתי לעצמי שזה יכול לקרות אצלנו. בבתים של אחרים, כן. עם יחסי האחאות המורכבים שיש כאן, בחיים לא. 
בחיי, רק בשביל זה היה שווה לעבור לגור באנגליה. 
היה לנו יום מוצלח היום וכנראה זה עזר. היינו במוזיאון התחבורה בלונדון (מהמם!) ובערב בבית שיחקו במשחקים חדשים ביחד והייתה אוירה טובה. 
כשהגיעה שעת השינה הילדות נשלחו לצחצח שיניים ולהחליף לפיג'מה. כרמי הודיע על קריסה כללית ואני תהיתי איך אני הולכת להרדים שתי ילדות בשני חדרים שונים כששתיהן רוצות אותי. ואז אלישבע ירדה במדרגות, ואמרה: אמא, יש לי תוכנית ועמליה מסכימה. את תקראי לנו ספר אחד, איזה שתבחרי. ואז תצאי מהחדר. עמליה תבחר כמה ספרים שהיא רוצה ואני אקרא לה אותם, ואז נשכיב את עצמנו לישון לבד". 
וכך היה.

#64 מתמקמות בבי"ס

לילדות היה יום ראשון נפלא. 
כמה דאגתי ובאתי לאסוף אותן עם דמעות בעיניים, והן צהלו לקראתי כאילו לא היה את החשש והמבוכה בבוקר. כמובן שהדאגה שלי הייתה מיותרת לחלוטין, וכמובן שלא הייתה שום דרך להפסיק לדאוג להן :D 
היום השני גם נפלא
שתיהן חזרו וסיפרו שיש להן חברות. החברות כבר קופצות עליהן בבוקר כשהן מגיעות לחצר. המורות נחמדות, מנסות לעזור להן להשתלב. 
הן בסדר עם ההליכה בבוקר, כבר לא מתלוננות. 
ו... יש כל מיני מנהגים מוזרים להתרגל אליהם. 
למשל לכל מקום שהולכים בבי"ס כקבוצה- נניח לספרית ביה"ס, או לאולם שבו אוכלים צהריים - הולכים בטור מסודר. וזה מאוד מעצבן את הילדות שלי להסתדר בטור. הן חושבות שזה טיפשי.
אלישבע סיפרה לי שאין מלתחות בבי"ס כמו שחשבנו. לשיעורי חינוך גופני הם נדרשים להחליף בגדים... בכיתה. כולם ביחד. בנים, בנות. להתפשט עד לתחתונים ולהתלבש בבגדי ספורט. ושוב בתום השיעור, לפשוט את בגדי הספורט וללבוש מדי בי"ס. אליש סיפרה שהייתה נבוכה אבל עשתה את זה, וניסתה להיצמד לשולחן שיסתיר אותה. הייתי מופתעת וגם קצת מזועזעת. כמה זה שונה מישראל, עם הקדיחה המתמדת של "הגוף שלי הוא ברשותי" ואיברים פרטיים שלאחרים אסור לראות/לגעת בהם. תהיתי לעצמי כמה מהמבוכה שהיא מרגישה היא תרבותית, אחרי כל מה שלימדו אותה בישראל, וכמה אישית. שאלתי אותה- ואם היו רק בנות, זה היה בסדר? והיא אמרה שלא. היא רוצה להחליף במקום שלא יראו. שלא תטעו, לא מדובר פה בדימוי גוף שלילי.. אלישבע לא עסוקה במראה שלה בכלל. זו פשוט בושה טבעית (או תרבותית) מחשיפה בפני זרים. גם מול סבתא היא לא תסכים להיות ערומה רוב הזמן (אלא אם סבתא נדרשת לקלח אותה). היא מבינה שבעולם שלנו אנחנו נפגשים עם אנשים לבושים. 
ומסתבר שפה זה אחרת. כלומר לא בפארק או ברחוב, אבל בבי"ס זה אחרת. 
היא ביקשה שאדבר עם המורה שתמצא לה מקום אחר להחליף בו. 
דיברתי עם המורה. אמרתי לה בכמה משפטים קצרים שזה שונה במקום ממנו אנחנו באות ואלישבע מבקשת פרטיות בשעת ההחלפה. המורה אמרה שזה בסדר גמור וידאגו לה. באותו יום אליש סיפרה שנתנו לה להחליף בגדים בשירותים וזה התאים לה. והוסיפה "הייתי רוצה שעוד ילדים יחליפו איתי. כלומר לא איתי בתא, בתאים נפרדים. שיהיו עוד ילדים שמחליפים בשירותים". ועוד הוסיפה "אמא, יש הרבה ילדים שמתביישים להחליף לפני כולם. הם פשוט לא יודעים שהם יכולים לבקש להחליף במקום אחר". 
אני כל כך שמחה שאלישבע ידעה שכשקורה משהו שלא מתאים לה לבוא לספר לי, ושנמצא לזה פתרון ביחד. ואני מודה למורה שהתגמשה ואיפשרה לנו משהו מתאים. כל החיים אני מפמפמת לילדות (וגם לעצמי, כי איפשהוא זה לא מופנם עד הסוף) שכשמשהו לא מתאים להן, שיגידו. להכל יש פתרון. ואנשים רוצים לעזור. כל מה שצריך לעשות זה להגיד מה לא מסתדר להן ולבקש עזרה. ואני כל כך שמחה שהמסר הזה מופנם ברמה כזו או אחרת. מאחלת לנו שזה ימשך. שידעו להיעזר וידעו להגיד "רגע מה שקורה פה לא מתאים לי / גורם לי אי נוחות ". גאה בה על ההתמודדות. 
מה אתן חושבות על הסיפור הזה?

#63 רשמים מהבוקר הראשון בביה"ס

ילדות נרגשות במדי בי"ס בדרך ליום הראשון. אמאלה 

-- כשמתרגשות קל ללכת 40 דקות לבי"ס. לא רוצה לחשוב איך זה יהיה בבקרים שלא יתחשק להן. 
-- כולן כל כך נחמדות שם. המורות, הסייעות, המזכירה. וכולן מחייכות. 
-- המורה/גננת של עמליה ממש יודעת איך לדבר לילדים. עמליה ואני התאהבנו בה ב5 דקות. 
-- אין אף ילד בבי"ס הזה עם שם אנגלי. כולם עם שמות שלא שמעתי מעודי, וזה מביך כשהציגו את עצמן ולא הבנתי את השם, ואז הן חזרו עליו לבקשתי ועדיין לא הבנתי 
-- יש מצב ששיבצו אותנו שם על בסיס היותנו "לא אנגליות" ? כי לילדות יש אזרחות והכל. 
-- שער ביה"ס נפתח ב8:30. עד 8:45 רק ילדי הכיתות הגבוהות מורשים להיכנס לבניין עצמו. הילדים הצעירים יותר מורשים להיכנס ב8:45. בדלת הכניסה עומדת סגנית המנהלת ובנעימות אך אסרטיביות שומרת על הסדר. מעניין אותי מה המחשבה מאחורי הנוהל הזה. יש תחושה שזה יוצר סדר. שהקטנים לא נמעכים ע"י הגדולים. וזה נעים להיפגש בדמות סמכותית שמשגיחה כבר מהכניסה. 
-- באופן כללי יש תחושה שהדברים נעשים עם מחשבה מאחוריהם. 
-- בכיתה של עמליה, מטעמים דתיים כנראה, רוב הילדים צמחונים או טבעונים. וכל הכיבוד בחגים הוא טבעוני לגמרי, ככה זה הכי קל להם. זכינו!
-- למרות כל האמור לעיל יצאתי בוכה ובתחושה כבדה. חזרתי הבייתה ואני מתכוונת לעשות כלום בשעות הקרובות ואז ללכת להביא אותן. מי חשב שיהיה לי כל כך קשה ומפחיד לשלוח אותן לבי"ס. 
כנראה שזו התחושה כששולחת למסגרת שלא אני בחרתי. 
מוצאת את עצמי מזכירה לעצמי את כוחות ההתמודדות שלהן, היכולות שלהן. שהן חכמות ואהובות ותיכף יהיו גם מוכרות ומקובלות. 
היום הראשון הוא תמיד מורכב.. לא? 
מחכה שיחזרו ויספרו לי איך היה להן. 
מרגישה כמו הסיפורים של אמהות שחזרו מחופשת לידה וביום הראשון בעבודה רק בכו והסתכלו על התמונות של התינוק.

#62 מחר הילדות הולכות לבי"ס

ואם היינו יודעים בכמה גיהוץ זה כרוך, יש מצב שהיינו לוקחים אומנת וסוגרים סיפור. 
בשביל זה יקרה היה צריך לקנות להן מדי בי"ס (ולהחליף אותם פעמיים. המידות של האנגלים נדיבות). ואז להיזכר שביקשו שנכתוב שם על כל הבגדים וללכת לקנות עט סימון ומדבקות מיוחדות
ואז לגלות שהמדבקות מצריכות גיהוץ, ולנסות לעשות את זה עם תבנית לאפיית לחם שחוממה בתנור (אין לנו מגהץ)
לקבל כוויה 
ללכת לקנות מגהץ וקרש גיהוץ ולסחוב אותם ברגל חצי שעה מהטסקו (כרמי) 
לחשוב מה הן יאכלו מחר שלא יהיה מלכלך מדי וישביע אותן לצהריים
לבשל
לארוז קופסאות אוכל
לשטוף בקבוקי מים
לארוז גם את בגדי הספורט + נעליים למקרה שיש שיעור ספורט מחר
להכניס לתיק את הטפסים
לעבור איתן פעמיים תדריך על איך יראה מחר בבוקר
לשרוד יומיים של ילדות שבכל רגע פנוי קפצו על המיטות לצלילי השיר הקצבי שהמציאו במיוחד בשביל האירוע "מח-ר-ת-יים! מח-ר-ת-יים!
להוריד את כל מדי ביה"ס שסידרתי יפה בארונות למטה
לגהץ תוית שם על כל פריט (כרמי) 
להחזיר ולסדר יפה בארונות את כל מדי ביה"ס
להכין להן מדים למחר על הכסא בחדר
להשכיב אותן לישון במשך שעה וחצי (קצת אני והרבה כרמי) 
ו.... עכשיו אפשר להתרגש בשקט. 
מבטיחה תמונות של ילדות ישראליות מחוצפות בתלבושת ילדות אנגליות מנומסות, מחר בבוקר. 
פלוס דמעות
או צווחות שמחה אינדיאניות
מה שיצא לי קודם