ההריון השלישי המיוחל

לתכנן הגירה זה כמו להיות בהריון:
מהרגע שקיבלתי את הבשורה אני לא יכולה לחשוב על שום דבר אחר. לא מסוגלת לפנות תשומת לב והקשבה לאנשים אחרים (סליחה, חברות שלי בפייסבוק ובחיים), רק עסוקה כל כולי בלהתכונן למה שמתרגש עלינו. ולחשוב על אלפי הפרטים שמרכיבים את המהלך הזה. (והאנגלים אלופים בפרטים והעמסת בירוקרטיות. ולמרות שיש להם שם של עם הגיוני יש להם כמה יציאות לא ברורות בכלל. נסו לפתוח שם חשבון בנק. בהצלחה. ) מבחינתי לא לעשות כלום כל היום ורק להתעסק בזה.

כל כך מרגש אותי שאני חייבת לספר לכללל העולם ואישתו. כולל המוסכניק שבאתי לטיפול 15,000 ונפלתי עליו עם זה. הוא, מיותר לציין, לא התרגש.

כל הזמן אוכלת. אבל כלללל הזמן (מההתרגשות). פותחת מקרר סוגרת מקרר. מגיעה לבית ולוקחת משהו. אין כבר רעב, אין את הקונספט הזה בעולם. יש רק התרגשות עצומה שבולעת הכל. כולל נשנושים הזויים בחצות הלילה.
שנינו קורסים ונרדמים בשעות מוקדמות והזויות, וקמים מותשים בבוקר. העומס המנטלי לא מרפה.

בגדול אין לי בחילה, אבל יש חשקים עזים לגבינה צהובה וזיתים.

ובעיקר בעיקר רוצה ממש כבר להיות אחרי, אבל יודעת שאי אפשר באמת לקצר את התהליך. חיה בפנטזיות על החיים שאחרי הלידה כבריטית, ולא מבינה שעכשיו זה פינאטס והקושי האמיתי יתחיל אחרי שנהיה שם. ועכשיו אני צריכה להנות מכל רגע שאני יכולה לצאת עם כרמי בקלות מהבית. אחרי זה כבר יהיה הרבה יותר קשה.

רציתי הריון שלישי וקיבלתי את זה. מקווה שהלידה תהייה מוצלחת יותר מהשליש הראשון שהוא די סיוט בינתיים. אם כי מאוד מרגש ואני מודה על כל רגע. רק אם אפשר בלי להשמין כל כך.

בברכת הריון תקין ולידה קלה במועדה
אני
שכבר לא יכולה לחכות לפגוש את המציאות שלנו בצד השני.