אמרו לי, כשנעבור לפה, שיהיה קשה לי עם האפור והגשום הזה. ואז עברנו, היו כמה שבועות של מעיל וחולצות ארוכות, ומהר מאוד התחמם. קיבלנו את אחד הקיצים החמים והשמשיים שהיו פה במאה האחרונה, כולל גל חום מזהיר שנמשך חודש וחצי של טמפרטורות כמו בקיץ ישראלי.
בשמחה וגאווה אמרתי לכל מי שרק היה מוכן לשמוע שהבאתי את השמש איתי. ובבת אחת, בשבוע הראשון של ספטמבר, זה נגמר. הטמפרטורות ירדו למספר חד ספרתי ונשארו ככה לחצי שנה.
רק שרוולים ארוכים. רק מעילים, כובעים, צעיפים וכפפות.
קשה להסביר את החוויה הגופנית הזו ואיך היא משפיעה על הנפש. ובעיקר את האפקט המצטבר של להיות בבגדים ארוכים כל כך הרבה זמן. בישראל, ההתקררות מגיעה בהדרגה. רק באמצע ספטמבר אפשר להרגיש הקלה מחום ולחות הקיץ. עד נובמבר אנחנו עדיין בחולצות קצרות, לפעמים גם בדצמבר. גם כשיש חורף קר וגשום, מתישהו באמצע פתאום יהיה יום של 18-20 מעלות. ובשנים האחרונות גם יבוא שבוע שרב אי שם בינואר-פברואר. לא חושבת שהיה חורף אחד מאז שהילדות נולדו שלא הלכנו לים באמצע החורף, לפחות פעם אחת, כי היה חם.
יש משהו בבגדים קצרים שהוא משחרר. ויש משהו בבגדים ארוכים שמאוד מגביל. צריך לחשוב מראש כמה קר יהיה היום, כמה רטוב, כמה רוח. תמיד לוקחים קצת יותר בגדים ובסוף נסחבים איתם. אנחנו עטופים בשכבות. לא רק שכבות של בגדים. הבגדים עוטפים גם את הנפש בשכבות. מפרידים בין אנשים. לא סתם במדינות חמות גם האנשים חמים. וההיפך..
אוקיי, חורף ארוך, בסדר. התכוננו נפשית. התלבשנו טוב. שתינו תה לרוב והכנו תבשילים מחממים. עברנו את זה איכשהו. מבעס אבל עבר.
ואז הגיע אפריל. מזג האויר התחיל להתחמם, הימים התחילו להתארך. הטמפרטורות חזרו להיות דו ספרתיות. הילדות מדי פעם לבשו קצר (אני עדיין לא). הפרחים פרחו, הברבורונים והאווזונים בקעו מביצתם, פלומתיים וחמודים, והייתה תחושה שאוטוטו מגיע הקיץ.
והנה אנחנו לקראת סוף יוני. כבר 10 ימים רצופים יורד גשם ולא ראינו שמש ישירה.
וזה משפיע עלי עמוקות. הגוף שלי מבולבל לגמרי.
מצד אחד (הוא אומר לעצמו), קיץ! יש אור מארבע בבוקר ועד עשר בלילה.
אז אם קיץ (הוא מחכך את היד בסנטרו) איפה השמש?? איפה החום?? משהו כאן לא בסדר.
בשמחה וגאווה אמרתי לכל מי שרק היה מוכן לשמוע שהבאתי את השמש איתי. ובבת אחת, בשבוע הראשון של ספטמבר, זה נגמר. הטמפרטורות ירדו למספר חד ספרתי ונשארו ככה לחצי שנה.
רק שרוולים ארוכים. רק מעילים, כובעים, צעיפים וכפפות.
קשה להסביר את החוויה הגופנית הזו ואיך היא משפיעה על הנפש. ובעיקר את האפקט המצטבר של להיות בבגדים ארוכים כל כך הרבה זמן. בישראל, ההתקררות מגיעה בהדרגה. רק באמצע ספטמבר אפשר להרגיש הקלה מחום ולחות הקיץ. עד נובמבר אנחנו עדיין בחולצות קצרות, לפעמים גם בדצמבר. גם כשיש חורף קר וגשום, מתישהו באמצע פתאום יהיה יום של 18-20 מעלות. ובשנים האחרונות גם יבוא שבוע שרב אי שם בינואר-פברואר. לא חושבת שהיה חורף אחד מאז שהילדות נולדו שלא הלכנו לים באמצע החורף, לפחות פעם אחת, כי היה חם.
יש משהו בבגדים קצרים שהוא משחרר. ויש משהו בבגדים ארוכים שמאוד מגביל. צריך לחשוב מראש כמה קר יהיה היום, כמה רטוב, כמה רוח. תמיד לוקחים קצת יותר בגדים ובסוף נסחבים איתם. אנחנו עטופים בשכבות. לא רק שכבות של בגדים. הבגדים עוטפים גם את הנפש בשכבות. מפרידים בין אנשים. לא סתם במדינות חמות גם האנשים חמים. וההיפך..
אוקיי, חורף ארוך, בסדר. התכוננו נפשית. התלבשנו טוב. שתינו תה לרוב והכנו תבשילים מחממים. עברנו את זה איכשהו. מבעס אבל עבר.
ואז הגיע אפריל. מזג האויר התחיל להתחמם, הימים התחילו להתארך. הטמפרטורות חזרו להיות דו ספרתיות. הילדות מדי פעם לבשו קצר (אני עדיין לא). הפרחים פרחו, הברבורונים והאווזונים בקעו מביצתם, פלומתיים וחמודים, והייתה תחושה שאוטוטו מגיע הקיץ.
והנה אנחנו לקראת סוף יוני. כבר 10 ימים רצופים יורד גשם ולא ראינו שמש ישירה.
וזה משפיע עלי עמוקות. הגוף שלי מבולבל לגמרי.
מצד אחד (הוא אומר לעצמו), קיץ! יש אור מארבע בבוקר ועד עשר בלילה.
אז אם קיץ (הוא מחכך את היד בסנטרו) איפה השמש?? איפה החום?? משהו כאן לא בסדר.
 |
| לזה אתם קוראים קיץ?? |
מצד שני (הוא ממשיך להתבונן במצב) כבר לא ממש קר.. אבל גם לא ממש חם.. באיזה עונה אנחנו?? מה קורה פה????
אם זה קיץ, אני לא אמור להזיע?
אם זה קיץ, למה יורד כל כך הרבה גשם??
למה הטמפרטורות כמו בחורף??
אני לא מבין מה קורה פה!!! אהאהאהאהא
תחושה של בלבול גופני היא מאוד עמוקה. יש לנו ציפיות גופניות למעגל עונות השנה בדרך מסוימת. והיא לא מתרחשת כאן באותה צורה שהגוף שלי מכיר.
אם זה קיץ, אני לא אמור להזיע?
אם זה קיץ, למה יורד כל כך הרבה גשם??
למה הטמפרטורות כמו בחורף??
אני לא מבין מה קורה פה!!! אהאהאהאהא
תחושה של בלבול גופני היא מאוד עמוקה. יש לנו ציפיות גופניות למעגל עונות השנה בדרך מסוימת. והיא לא מתרחשת כאן באותה צורה שהגוף שלי מכיר.
הוא מתחרפן מזה.
והנפש שלי מתחרפנת איתו. דכדוך השתלט עלי.
אני יכולה להכיל גשם ואפרוריות בעונתם. אני ממש מתקשה להכיל אותם בשיא הקיץ, ולאורך זמן.
ואז המיינד נדחף לחגיגה, ומוסיף: רגע, עכשיו אמורים להיות החודשים החמים בשנה. בספטמבר שוב יהיו טמפרטורות חד ספרתיות. זה באמת כל הקיץ שאני עומדת לקבל? מקסימום חודשיים בבגדים קצרים (וגם במהלכם יהיו ימים קרים) ואח"כ חזרה לשרוולים ארוכים ל10 חודשים בשנה?
מה חשבתי לעצמי
אני טיפוס של קיץ
אני גדלה מאור שמש ואהבה
ברור שאני לא יכולה לחיות בארץ הזאת.
והנפש שלי מתחרפנת איתו. דכדוך השתלט עלי.
אני יכולה להכיל גשם ואפרוריות בעונתם. אני ממש מתקשה להכיל אותם בשיא הקיץ, ולאורך זמן.
ואז המיינד נדחף לחגיגה, ומוסיף: רגע, עכשיו אמורים להיות החודשים החמים בשנה. בספטמבר שוב יהיו טמפרטורות חד ספרתיות. זה באמת כל הקיץ שאני עומדת לקבל? מקסימום חודשיים בבגדים קצרים (וגם במהלכם יהיו ימים קרים) ואח"כ חזרה לשרוולים ארוכים ל10 חודשים בשנה?
מה חשבתי לעצמי
אני טיפוס של קיץ
אני גדלה מאור שמש ואהבה
ברור שאני לא יכולה לחיות בארץ הזאת.
לפני כמה ימים היה יום אחד שמשי וחמים. יצאנו מהבית עם חולצות קצרות.
הגוף שלי קיפץ, דילג, שמח, חייך. הייתי קלילה, אופטימית, מלאת כוחות וקסם אישי, יודעת שהעולם לרגליי, אני אהובה, רצויה ומיוחדת. ברגע אחד, עם השמש, חזרתי להיות אני.
הגוף חזק מהמיינד.
כל המילים החיוביות והחיזוקים שאני מנסה לתת לעצמי
הפעילות הגופנית
שיחות הטלפון עם חברות ומשפחה בישראל
כדורים נוגדי חרדה ודכאון
יציאה עם חברות
הגוף שלי קיפץ, דילג, שמח, חייך. הייתי קלילה, אופטימית, מלאת כוחות וקסם אישי, יודעת שהעולם לרגליי, אני אהובה, רצויה ומיוחדת. ברגע אחד, עם השמש, חזרתי להיות אני.
הגוף חזק מהמיינד.
כל המילים החיוביות והחיזוקים שאני מנסה לתת לעצמי
הפעילות הגופנית
שיחות הטלפון עם חברות ומשפחה בישראל
כדורים נוגדי חרדה ודכאון
יציאה עם חברות
כל אלה לא מרימים אותי כמו יום אחד של שמש.
איזה מזל שאני חוזרת לחיות בישראל בקרוב.
אני מקווה שהדכאון יעלם כמו שהוא בא, כשהגוף שלי ירגיש בבית.
הילדות ואני מפנטזות על לקחת את כל הסווטשירטים, הקרדיגנים והמעילים ולדחוף אותם עמוק לארון וללבוש אך ורק שרוולים קצרים במשך שלושה חודשים רצופים, לפחות!
אני מקווה שהדכאון יעלם כמו שהוא בא, כשהגוף שלי ירגיש בבית.
הילדות ואני מפנטזות על לקחת את כל הסווטשירטים, הקרדיגנים והמעילים ולדחוף אותם עמוק לארון וללבוש אך ורק שרוולים קצרים במשך שלושה חודשים רצופים, לפחות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה