לא ישנתי בערך שלושה ימים. טוב, ישנתי קצת. אבל מעט. וגרוע. כולי התרגשות.
עוד 13 ימים. יאאאא. ואני בכלל, אבל בכלל, עוד לא קולטת.
מצד אחד בהכנות מתמידות לנסיעה, מצד שני באירועי סופהשנה וארגונים.
וככה מבלי ששמתי לב נרקמות תוכניות בישראל. וזה מה שעושה את כל ההבדל - כבר יש לי ארבעה אירועים סגורים ביומן: שיננית (חובה!), מפגש עם חברות, מפגש לה לצ'ה (ישששש!! בעברית!!), ואירוע שאבא שלי לוקח אליו את עמליה. וזה בלי עוד מלללא חברים שאני רוצה לפגוש, מלללללא חברות של הילדות, שיעורי שחיה לעמלי, מפגשי הורים בבי"ס, פגישה עם הבוסית שלי (כן! יש לי עבודה!) ים, בריכה. משפחה. משפחה. משפחה. ים. בריכה. ים. משפחה. חברות. חברות. חברות. חברות. יום הורים בדמוקרטי.
חומוס, ניבה בנטו, טנאת, ויחכו לספטמבר הופעה של ברי (חייבת!!), קפוארה, ומסלול טיול בארץ.
חברה מקומית שאלה אותי אתמול: את חושבת שתתרגשי מאוד כשתפגשי את המשפחה שלך? עניתי לה: וואלה, (טוב לא אמרתי וואלה כי אין לי מושג איך אומרים וואלה באנגלית) אפילו לא עצרתי לחשוב על זה עד עכשיו.
ואיך שעצרתי לחשוב התרגשתי נורא.
ככה אני בימינו - כשאני עוצרת, אני מתרגשת
אמאלה!
עוד 13 ימים. יאאאא. ואני בכלל, אבל בכלל, עוד לא קולטת.
מצד אחד בהכנות מתמידות לנסיעה, מצד שני באירועי סופהשנה וארגונים.
וככה מבלי ששמתי לב נרקמות תוכניות בישראל. וזה מה שעושה את כל ההבדל - כבר יש לי ארבעה אירועים סגורים ביומן: שיננית (חובה!), מפגש עם חברות, מפגש לה לצ'ה (ישששש!! בעברית!!), ואירוע שאבא שלי לוקח אליו את עמליה. וזה בלי עוד מלללא חברים שאני רוצה לפגוש, מלללללא חברות של הילדות, שיעורי שחיה לעמלי, מפגשי הורים בבי"ס, פגישה עם הבוסית שלי (כן! יש לי עבודה!) ים, בריכה. משפחה. משפחה. משפחה. ים. בריכה. ים. משפחה. חברות. חברות. חברות. חברות. יום הורים בדמוקרטי.
חומוס, ניבה בנטו, טנאת, ויחכו לספטמבר הופעה של ברי (חייבת!!), קפוארה, ומסלול טיול בארץ.
חברה מקומית שאלה אותי אתמול: את חושבת שתתרגשי מאוד כשתפגשי את המשפחה שלך? עניתי לה: וואלה, (טוב לא אמרתי וואלה כי אין לי מושג איך אומרים וואלה באנגלית) אפילו לא עצרתי לחשוב על זה עד עכשיו.
ואיך שעצרתי לחשוב התרגשתי נורא.
ככה אני בימינו - כשאני עוצרת, אני מתרגשת
אמאלה!
אני מרגישה לא שיא הבאיפוס. בקטע טוב. אני נישאת על ענן של אוקסיטוצין סמיך ומתוק כבר כמה ימים. חלק תודות לשיחות מאוד מעניינות שאני חולקת בערב עם חברים מהארץ. חלק תודות לאהבה ששופכות עלי ועלינו החברות המקומיות שלא רוצות שנעזוב, חלק תודות לישראל שזורמת ופועמת בתוכי יותר ויותר ככל שהחזרה מתקרבת. וחלק בגלל התוכנית ליצירת שפע שמכניסה לי המון שמחה, הודיה והתרחבות לחיים. ופתאום אני חושבת לעצמי - אולי אני צריכה להפחית קצת מינון בכדורים. אולי בגלל זה אני לא ישנה. אני קרועה מעייפות. באמת, היה אחד הימים המתישים. ולא נרדמת.
לא אפסיק בבת אחת, זה לא בריא. בטח לא לפני מעבר. אולי ארד לחצי כדור ביום במקום שלם. אבל מה אני אגיד לכםן - אני כבר לא חרדה. ואני לא מדוכאת. אני מלאת שמחה, אופטימיות, התרגשות וציפיה.
אפילו הטיסה לבד עם הילדות כבר לא נראית לי מפחידה.
מה 'כפת לי -
בצד השני מחכות לנו טלי ואורצ'וק, אבא ואמא שלי, מירי וחבורתה, גילי עופרי ומיכל, דאנה, נועה, נילי, תמרלוס, שיננית, ברי סחרוף ומללללא חברות ואנשים יקרים שאוהבים אותנו. חיים שלמים שמתחילים-ממשיכים, ומי אנחנו ומה אנחנו לעומת איך שהיינו לפני שנה ושלושה חודשים.
לא אפסיק בבת אחת, זה לא בריא. בטח לא לפני מעבר. אולי ארד לחצי כדור ביום במקום שלם. אבל מה אני אגיד לכםן - אני כבר לא חרדה. ואני לא מדוכאת. אני מלאת שמחה, אופטימיות, התרגשות וציפיה.
אפילו הטיסה לבד עם הילדות כבר לא נראית לי מפחידה.
מה 'כפת לי -
בצד השני מחכות לנו טלי ואורצ'וק, אבא ואמא שלי, מירי וחבורתה, גילי עופרי ומיכל, דאנה, נועה, נילי, תמרלוס, שיננית, ברי סחרוף ומללללא חברות ואנשים יקרים שאוהבים אותנו. חיים שלמים שמתחילים-ממשיכים, ומי אנחנו ומה אנחנו לעומת איך שהיינו לפני שנה ושלושה חודשים.
בתמונה: גזורה מעייפות. לא יכולה להירדם. הלב דופק והמוח רץ. איפה המכונה שמריצה קדימה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה