#7 בבריכה ובמקרר

היום הייתי אמיצה. החלטתי לקחת את הילדות לבריכה אחרי ארוחת הבוקר המשפחתית אצל ההורים שלו. מכיוון שכרמי שונא לשחות, מקווי מים ובאופן כללי הנאה, בשבילי לקחת את הילדות לבריכה לבד זה דבר שבשגרה (איפה מחיאות הכפיים שלכן). מה שכן, תמיד יש לי אותו כבק אופיס - חותך לנו פירות וירקות לפני שיוצאות, מקלח ומכין ארוחת ערב כשאנחנו חוזרות. עזרה חשובה ומועילה ביותר, במיוחד כשאנחנו חוזרות עייפות ומורעבות (לא משנה כמה אוכל לקחנו, הילדות ת-מ-י-ד יחזרו מורעבות), וכפועל יוצא של שני אלה, עצבניות רצח.
לדעת שאני לוקחת ומחזירה אותן לבד דורש קצת יותר התארגנות, ובעיקר גמישות ויצירתיות. הפירות והירקות נלקחו שלמים ונחתכו במקום. במקום אוכל מבושל שהן מעדיפות, תירס ואפונה בקופסת שימורים. מקלחת - ביציאה מהבריכה. לא להירדם בדרך -- אה, ילדות, יש גלידה שמחכה לנו בבית!
במחשבה שניה, מה דעתכן לראות טלויזיה בזמן שאני מכינה ארוחת ערב ואח"כ נאכל ואז גלידה? "כן !!!! "
החזרה הייתה נעימה ממש. והרשיתי להן לאכול המווון גלידה. היה שמח.
המשימה הושלמה בהצלחה ובלי עצבים בכלל. (איפה מחיאות הכפיים שלכן)

חלק ב'

בהכנות לארוחת הערב שמתי לב שהמקרר לא מקרר. יש לנו מקרר עתיק, שמתמודד על חייו בגבורה מרשימה כבר חודשים ארוכים. בקריסטמס התחיל להוריד שלג במקפיא, בשביל האוירה, ומאז לא מפסיק. אחת לכמה שבועות כרמי מפשיר ומגרד חלק מהקרח, עד לפעם הבאה. גירוד הקרח הוא אחד מהתפקידים המסורתיים שלו, כמו שטיפת כלים, קניות וריקון האשפה. דיברנו על כך שבקרוב נצטרך להוציא את תכולת המקפיא לציידנית ולהפשיר את כולו. ואז כרמי נסע. והיום כשהמקרר לא מקרר, באמצע הגלידה שאחרי ארוחת הערב שאחרי הבריכה, החלטתי שעכשיו זה הזמן להפשיר את המקפיא.

כמובן שזה לקח הרבה יותר זמן משחשבתי. כמובן שזו הייתה עבודה קשה. כמובן שכל המטבח מי בוץ. הוצאתי שתי קערות גדולות מלאות קרח מהמקפיא, ונתתי לילדות לחגוג עליהן בכיור. כי אם יורד שלג אצל כרמי בוינה, גם אצלנו יש!

שלג על עירי

המקרר עדיין לא מקרר. יתכן ומחר יצטרך גם הוא הפשרה.
מצורפות תמונות ממבצע הנקיון. היה פה המון קרח שגורד. ולמי שכתב שם frost proof יש חוש הומור מיוחד