יום שישי, 9 בפברואר 2018

#6 שישיבת ראשון בלעדיו

כשכרמי פה יום שישי זה יום המנוחה שלי. הוא לוקח את אליש לביה"ס ואת עמלי לשוק ואני מקבלת 4 שעות נטולות ילדות, אחרי שבוע שלם שאני עם הילדות רצוף במשך 13 שעות כל יום. וכשהוא לא פה.. אין לי הפסקה. 
אז אחרי שהורדנו את אליש בביה"ס עמליה באה איתי לתרגול היוגה של שישי, והושבה אחר כבוד עם הטאבלט במשך שעה וחצי. ואח"כ במנוחת הצהריים עוד שעתיים וחצי מול המחשב. 
מה שהייתי מעדיפה שיבחרו לעשות במקום שעות מסך
זה פשוט מדהים איך אני מגבילה אותן במסכים באדיקות - עד שאני רוצה לעשות משהו בשביל עצמי. ואז נפתח הסכר ושיראו כמה שמתחשק להן... בשביל תרגול יוגה ושנ"צ של שישי שילמתי בארבע שעות מסך היום. ארבע שעות 😱😱😱 לא גאה בזה בכלל.. ומצד שני שמחה שזכיתי בתרגול ובמנוחה.
תודה לאל שהילדות שלי מהסוג המכור ולא יקומו מהטלויזיה גם 6 שעות רצוף, כך שאפשר לסמוך על המכשיר הקסום הזה שיפרגן לי את המנוחה הדרושה 😀 יש הורים שהילדים שלהם באים לנג'ס להם גם כשהמסכים פתוחים. לא יודעת איך אתם מסתדרים. הייתי מתה.
בקיצור, העייפות ממשיכה להצטבר, העצבים קצרים יותר והטונים עולים. נראה לי שבקרוב תהייה קפיצת גדילה ואחריה תהיה הסתגלות למצב החדש ולאינטנסיביות שלו. או זה, או שהילדות ימשיכו לראות 4 שעות טלוויזיה כל שישי שבת.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה