#72 הקץ לחנ"ב

עמליה לא רוצה ללכת לביה"ס. עמליה שוכבת על הספה, מתכסה בשמיכה ומכריזה שהיא לא מתלבשת ולא הולכת. סיבותיה מגוונות:
מדי בי"הס לא נוחים לה - השמלה וגם החצאית. מכנסיים היא לא רוצה.

המורה החביבה עליה לא נמצאת היום. היא תלך ביום שהמורה נמצאת.
היא לא מרגישה טוב.*שיעול שיעול*
בעצם יש לה קקי.
יש סייעת אחת שצועקת. לא על עמליה אמנם, עליה אף פעם לא צועקים ותמיד משבחים. אבל כשהסייעת צועקת, עמליה רוצה לצעוק עליה בחזרה, ומפחדת שישלחו אותה הבייתה.
מכריחים אותה ללכת בטור וזה מרגיז.
החברות שלה משחקות איתה ואז באה ילדה אחרת וקוראת להן והן הולכות באמצע המשחק וזה מעליב.
היא מטפחת תקווה שאם אתן לה להישאר בבית היא תוכל לראות יותר טלויזיה. (טרו סטורי). אגב לא תקווה בלתי מבוססת. סביר להניח שאם תישאר זה בדיוק מה שיקרה.

אני יושבת איתה ומנסה להבין ממנה מהן סיבותיה. מה מהותי עבורה ומה לא. איך אפשר לעזור לה להתגבר.
מי שבילתה פעם שעה-שעתיים בביתנו בוודאי שמה לב לדגש שעמליה שמה על לבוש. ביום רגיל היא מחליפה 5-7 מערכות בגדים. הלבוש חייב להיות מדויק למה שהיא מרגישה ורוצה. יש לה לוק ספציפי בראש וחשוב לה להגשים אותו בדיוק בדיוק. אני מעריכה את התכונה הזו בה. מבחינתי זו עוד דרך שבה היא מביאה את הפנימיות שלה החוצה. יצירתיות אין קץ בכל הנוגע לאופנה. מגיל שנה וחצי היא מתעקשת לבחור את הבגדים.
אפשר להבין למה לילדה כזו קשה ללבוש מדים אחידים בכל בוקר.

ילדה שהיא פשוט Too cool for school

מנסה לתווך לה מרחוק ולא בזמן אמת את הילדות, את המורות. זה כמובן לא עובד.
ובלב אני פותחת שיחה פנימית: אולי באמת לא טוב לה בית הספר הזה? אולי בשנה הבאה נחזיר אותה לחינוך ביתי? אני יכולה לחנך אותה בבית?
היום אני יכולה לאפשר לה להישאר בבית?

והתשובה עולה מתוכי, ברורה כמו הלוק המתגבש במוחה של עמליה:
היום לא. היום יש לי שיעור יוגה. אני לא רוצה לוותר עליו.
אין לי מה לעשות איתה בבית. היא באמת תראה טלויזיה חלק ניכר מהבוקר וזה לא לטובתה כרגע.
אני צריכה לנוח מהסופ"ש האינטנסיבי של היומולדת. מגיעה לי מנוחה! עמליה תלך לביה"ס גם אם הוא לא מושלם וגם אם זה לא נוח לה. כי אני צריכה הפסקה מהילדות.

ככה. פשוט. חזק.
ואני יודעת - כבר אין לי סבלנות לחנ"ב.
אני צריכה כמה שעות ביום לעצמי. אני צריכה לנשום ולשמוע את עצמי חושבת, מה שלא מתאפשר כשהילדות שלי בסביבה.
וזאת גם התשובה שלי לשנה הבאה. לא יהיה חנ"ב. זה כבר לא בשבילי.
אני אעזור לעמליה במה שהיא תצטרך. אני אקל עליה במה שאפשר. אדבר עם המורות שלה. אזמין את החברות אחה"צ כדי לחזק את הקשר. אנסה להעביר אותה בי"ס אם צריך. אעודד אותה. אבל היא לא נשארת בבית.
גם לי יש צרכים. ואני כבר לא רוצה לשים אותם בצד.
אני רוצה לקיים עולם פנימי וחיצוני נפרד מהילדות שלי, בחלק מהזמן. ולא רק בערב אחרי שהן הולכות לישון.
את הולכת לבי"ס וזהו זה.

היא לא קמה מהספה. אני הולכת להתלבש. אני לא דואגת. אנחנו נצא מהבית בזמן והיא תהיה לבושה ומאורגנת. הנחישות הפנימית שלי לא מותירה לה מקום לדיון. בשעה היעודה היא עומדת מוכנה לצאת, וגם אני.

בתיק שלי מוכנה השמלה שהיא אוהבת, בצהריים לפני שנצא מבי"ס היא תחליף לשמלה וכפכפים כדי שיהיה לה נוח ופחות חם ללכת הבייתה. אני גם מתכננת לקנות להן קרטיב כדי לצנן ולהקל את ההליכה הארוכה והחמה. הזמנתי חברה שלה לגן המשחקים מחר.

כל הדרך לביה"ס היא עליזה ושמחה. היא לא נראית כמו מישהי שלא רוצה ללכת. אני מתחילה להבין שאולי רק קשה לה להתניע בבוקר ולעזוב את הבית. שיכול להיות שכל הסאגה הזו היא בעיקר קושי במעברים. לכאורה אם הייתה חוששת מביה"ס באמת הייתה נכבית ככל שהיינו מתקרבות ואז נצמדת אלי ומסרבת להיכנס.

כשאנחנו מגיעות לביה"ס היא פוגשת חברה וטסה איתה פנימה בלי להגיד לי שלום ובלי לקחת את התיק שלה. אני מוסרת את התיק למורה ונפרדת ממנה בלב. בצהריים כשאני אוספת אותה היא מחבקת אותי בעליצות וצועקת "best day e-v-e-r !! " ואני יודעת שהיה לה יום מעולה. רואים עליה. ואני מבינה - קשה לה להתניע. קשה לה להחליף ערוץ - מערוץ הבית לערוץ ביה"ס. היא רוצה להישאר בבית בעיקר בשביל לראות טלויזיה, וזו, גם אם סיבה לגיטימית, לא הסיבה שבגללה אשקול חנ"ב.
בסדר לה בבי"ס. יש התמודדות וזה לא קל. ויקח לה זמן להרגיש בבית ושמצאה את המקום שלה בקרב חברות. אני עם חינוך ביתי סיימתי.
.
.
.
.
.
.
.
.
.

אני יודעת שאת הפוסט הזה קוראות רבות מחברותיי וחבריי בחנ"ב, ויש בי פחד שמא תקראו אותו כהכללה על חנ"ב או ביקורת על הבחירות שלכם.
חשוב לי לציין שאני מביאה פה את ההרגשה והנסיון הפרטיים שלי. ידוע יודעת שיש מחנ"בים שמצליחים לקיים עולם פנימי וחיצוני נפרד מהילדות. ויש כאלה שלא וזה כרגע פחות חשוב להם בתקופה זו של חייהם. הם מסוגלים להמתין עד שהילדים יגדלו / נאלצים להמתין מפאת הצרכים של ילדיהם הרגישים. אני מרגישה שצריכה נפרדות כרגע. וזה כבר מתאפשר. ואני מודה על כך.