אתמול הייתה יומולדת 5 לעמלי. לפני שבועיים ניגשה אלינו ילדה מהגן שלה ונתנה לה הזמנה ליום ההולדת של אותה ילדה שיחגג בג'ימבורי. ב21 ליולי. כלומר חודש התראה מראש. נתבקשנו ל RSVP, כמובן. וזה מה שמקובל פה , כבר מגיל שנה. עוד באותו רגע הבנתי שלא נוכל לספק לה את חלום החגיגה עם חברות מהגן. לא התארגנו על זה חודש מראש. hell, חודש לפני היומולדת עוד לא היינו בגן ועוד לא היו לה חברות. לארח למסיבה כשאני לא מכירה את הילדות, לא את ההורים שלהן ולא את מה שנהוג פה - ביג נו נו.
והיא ממש התאכזבה.
 |
| אליש ואני קישטנו את הסלון |
 |
| אליש כתבה בעצמה את השלט Hapi birth day. שלט ראשון שמכינה באנגלית. גאה בעצמה מאוד ובצדק |
הבטחנו לה שנעשה לה כיף בחברת המשפחה. ואיכשהו יצא לנו לא משהו. גם אנחנו לא היינו בטוחים איך לחגוג לה. לקחנו אותה ללונדון למוזיאון הילדות. יצאנו מאוחר והיה עיכוב ברכבות, לקח לנו 3 שעות להגיע. היה לנו חם והיינו עייפות. במוזיאון עצמו היה נחמד, אבל לא מספיק כדי להצדיק את הנסיעה הארוכה.
 |
| התחפשה לטבחית מהמאה הקודמת |
 |
| We're on a road to no where |
ואז נסיעה בחזרה, ועד שזכינו להדליק לה נר על העוגה כבר היה 20:00. ופספסנו את השליח של אמזון עם המתנה שלה כי לא היינו בבית. ושאלתי את עצמי למה בכלל נסענו.
 |
| כרמי שיחק אותה עם עוגה מהממת ביופיה וטעימה מאוד. טבעונית כמובן |
והיום ניסינו לעשות חוויה מתקנת. נתנו להן יום של רביצה בבית, טלויזיה ככל יכולתן (זה מה שרצתה). המתנה סופסופ הגיעה. ארגז כלים לפיה שאוהבת לתקן צעצועים וכל מה שמתקלקל.
 |
| A magical tool box for the tinker fairy |
ולמרות שהיה יום באיזי ואכלה עוגת יומולדת לארוחת בוקר והכל היה לכאורה בסדר ותיקון לאתמול היא לא הייתה מרוצה. הכל נצבע בצבע העכור של געגועיה לחברות שלה. היום לא היה שווה, מסתבר, בלי עלמה ונועה. ולא, היא לא רוצה לדבר איתן בוידאו. היא רוצה לחזור לישראל ולשחק איתן.
סביב היומולדת עלתה בצורה חדה חוזרת ונשנית הבקשה לחזור לישראל לחיים שהיו לנו לפני. לא ללכת לביה"ס אלא להיות בחינוך ביתי. להיות עם המשפחה. אליש ניסתה לעודד אותה שעוד חודש וקצת סבא וסבתא ואור בת הדודה באים לבקר. לא עזר.
נחמצתי יחד איתה. יש לה געגוע שאי אפשר לרפא.
כשאליש מתגעגעת היא מדברת בוידאו עם החברות שלה. עמלי לא מסופקת מהוידאו. ולא מחגיגות יומולדת שלא נראות בדיוק כמו שהיו החגיגות לאלישבע בארץ, שכנראה זה מה שציפתה. היה לי עצוב מצד אחד שפספסנו את הרצונות שלה ומצד שני תחושה שאי אפשר לרצות אותה לא משנה מה נעשה.
אוף. קיויתי שהיא תהנה ביומולדת שלה. אבל, כמו שאמרה חברה חכמה, מי אמר שהנאה זה מה שאמור לקרות ביומולדת?!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה