מודה, לקח לי כמה ימים להיות מסוגלת לחייך אחרי האינסידנט הזה. ובגלל זה גם לא יכולתי לכתוב עליו.. ועדיין קצת עם קווץ' בלב. הכרתי מישהי שהסתמנה כאישה שיכולה להיות חברה. בילינו פעם-פעמיים עם הילדות והילדון שלה. ובפעם האחרונה אלישבע כעסה על הילד על משהו. והתביישה להגיד. אז אני שרציתי לעזור להם לגשר התכופפתי לגובה העיניים של הילד ובעדינות רבה, או כך חשבתי, אמרתי לו מה אלישבע מרגישה ומה היא מבקשת.
ביג מיסטייק. ביג. היוג'.
כשנפרדנו מהם באותו יום שלחתי לה הודעה לבבית שנהננו מאוד ונשמח לראות אותם שוב. בתגובה קיבלתי דלי של מים צוננים שעיקרו: "לא היית צריכה לדבר ככה לילד שלי. את ממש לא בסדר ובגדול אני לא רוצה שום קשר איתך".
בום.
אמאל'ה.
מה עשיתי?!
רגע, בואי נשחזר.. מה כבר אמרתי? אני בטוחה שדיברתי רק על אלישבע ועל איך שהיא מרגישה. נדמה לי שטון הקול היה רך. אני יודעת שהכוונה שלי הייתה טובה ואני מחבבת את הילדון הזה. ואמרתי רק שלושה משפטים. בישראל תיווכתי ככה עשרות מריבות בין הילדות לחברות שלהן. מה לעזאזל קרה פה?
אוקיי, בבירור יש פה אי הבנה תרבותית מסוימת. אולי משהו במילים שאמרתי, אולי בטון. אולי זה שדיברתי אל הילד עצמו ולא אל האמא?
איזה חוסר אונים. איזו הרגשה זבלית.
אני אוהבת להיות בשלום עם אנשים. משתדלת להיות עדינה, למרות שזה לא תמיד מצליח לי. איזה בעסה שפישלתי דווקא איתה. שונאת שכועסים עלי.
התנצלתי והתנצלתי שוב.
הסברתי שאולי אלה פערי תרבות. שאצלנו בישראל מדברים ככה עם ילדים ואולי פה זה לא נהוג. האם תעדיף שבפעם הבאה אפנה אליה ולא לילד?
הודעה חזרה: מעריכה את ההתנצלות שלך. בואי נעזוב את זה. אין לי עניין להיות איתך בקשר.
ביג מיסטייק. ביג. היוג'.
כשנפרדנו מהם באותו יום שלחתי לה הודעה לבבית שנהננו מאוד ונשמח לראות אותם שוב. בתגובה קיבלתי דלי של מים צוננים שעיקרו: "לא היית צריכה לדבר ככה לילד שלי. את ממש לא בסדר ובגדול אני לא רוצה שום קשר איתך".
בום.
אמאל'ה.
מה עשיתי?!
רגע, בואי נשחזר.. מה כבר אמרתי? אני בטוחה שדיברתי רק על אלישבע ועל איך שהיא מרגישה. נדמה לי שטון הקול היה רך. אני יודעת שהכוונה שלי הייתה טובה ואני מחבבת את הילדון הזה. ואמרתי רק שלושה משפטים. בישראל תיווכתי ככה עשרות מריבות בין הילדות לחברות שלהן. מה לעזאזל קרה פה?
אוקיי, בבירור יש פה אי הבנה תרבותית מסוימת. אולי משהו במילים שאמרתי, אולי בטון. אולי זה שדיברתי אל הילד עצמו ולא אל האמא?
איזה חוסר אונים. איזו הרגשה זבלית.
אני אוהבת להיות בשלום עם אנשים. משתדלת להיות עדינה, למרות שזה לא תמיד מצליח לי. איזה בעסה שפישלתי דווקא איתה. שונאת שכועסים עלי.
התנצלתי והתנצלתי שוב.
הסברתי שאולי אלה פערי תרבות. שאצלנו בישראל מדברים ככה עם ילדים ואולי פה זה לא נהוג. האם תעדיף שבפעם הבאה אפנה אליה ולא לילד?
הודעה חזרה: מעריכה את ההתנצלות שלך. בואי נעזוב את זה. אין לי עניין להיות איתך בקשר.
יומיים הסתובבתי עם דמעות בעיניים. עם חותמת ענקית של "נכשל" על המצח. אפס ביחסי אנוש אנגליים. ואני אפילו לא יודעת מה עשיתי לא בסדר.
ביקשתי עצת חברה אנגליה מקומית.
היא הסבירה לי שזה לא נהוג לפנות ישירות לילד של מישהו אחר.
מצופה שאם יש עניינים לתווך האמא תדבר עם האמא השניה וכל אחת תדבר עם הילד שלה. פניה ישירות לילד אחר נתפשת כתוכחה וכוחניות - שזה בערך ההיפך ממה שניסיתי להשיג- ואמהות ממש לא אוהבות את זה (ובצדק - אף אחת לא רוצה שמישהו אחר יחנך לה את הילדים).
תכלס - אם הייתי עוצרת רגע לחשוב לפני שפניתי אליו אולי הייתי מבינה את זה לבד. אבל לא חשבתי. זה היה אחרי שעתיים בפארק, הייתי עייפה, היה לי חם, ופעלתי לפי מה שאני רגילה.
היא הסבירה לי שזה לא נהוג לפנות ישירות לילד של מישהו אחר.
מצופה שאם יש עניינים לתווך האמא תדבר עם האמא השניה וכל אחת תדבר עם הילד שלה. פניה ישירות לילד אחר נתפשת כתוכחה וכוחניות - שזה בערך ההיפך ממה שניסיתי להשיג- ואמהות ממש לא אוהבות את זה (ובצדק - אף אחת לא רוצה שמישהו אחר יחנך לה את הילדים).
תכלס - אם הייתי עוצרת רגע לחשוב לפני שפניתי אליו אולי הייתי מבינה את זה לבד. אבל לא חשבתי. זה היה אחרי שעתיים בפארק, הייתי עייפה, היה לי חם, ופעלתי לפי מה שאני רגילה.
אבל רגע, שאלתי את החברה האנגליה, אם האמהות סוגרות עניינים כל אחת מול הילד שלה - איך הילדים אמורים ללמוד איך לפתור בעיות מסוג זה בעצמם בהמשך חייהם? איך הם יראו מודלינג בריא של הבעת צרכים? הבעת רגשות? פתרון סכסוכים? גישור? .. לא הייתה לה תשובה לזה.
תוהה ביני לבין עצמי אם עצם הבעת הרגשות בצורה ישירה הייתה פוגענית. עצם הישירות עצמה? יכולה להבין איך זה פוגע במי שלא רגיל בישירות. כן, נו, מסתבר שזה חזק ממני ואני פשוט ישראלית. חטאתי בחטא הישראלי מכל - אמירת מה שבליבי בצורה ישירה מדי. ונענשתי בחומרה.
היא יכלה לסלוח לי ולהבין. היא יכלה לתת לי הזדמנות שניה. היא בחרה שלא וסיבותיה לא ידועות. אולי פגעתי בה בעוד דרכים שאני לא מבינה וגם לא אבין אם היא לא תספר לי. אולי אין לה פנאי כרגע להתמודד עם אנשים מוגבלים תרבותית כמוני. מקרב ליבי אני מצטערת שגרמתי לה ולילד צער.
ועוד יותר אני מצטערת שזו כנראה לא תהיה הפעם האחרונה שאפשל ואפגע ואעליב בגלל חוסר ידע תרבותי/חברתי.
חושבת שמתחילה להבין את הקושי בלהיות מהגרת. ואת הירידה בסולם החברתי. זה משפיל. בכל מובני המילה.
ועוד יותר אני מצטערת שזו כנראה לא תהיה הפעם האחרונה שאפשל ואפגע ואעליב בגלל חוסר ידע תרבותי/חברתי.
חושבת שמתחילה להבין את הקושי בלהיות מהגרת. ואת הירידה בסולם החברתי. זה משפיל. בכל מובני המילה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה