פרסמתי אתמול את הלו"ז המשוער שלנו לחופש. קיבלתי המוני תגובות שנעו איפהשהוא על הרצף בין "בהצלחה, העם איתך!" לבין "זה עמוס מדי, מתוכנן מדי, שתי פעילויות ביום זה מספיק, פשוט תזרמו". והאמת שהתגובות האחרונות בעיקר שעשעו אותי. כי מי שמכיר את אלישבע יודע שהיא זקוקה לתוכנית. מדובר בילדה שכשהייתה מארחת חברות מביה"ס הייתה מכינה איתן מבעוד מועד תוכנית משחקים כתובה על דף, ואז מסתובבת עם דף הנייר הזה בבית ומודיעה להן כל פעם שצריך לעבור פעילות, וכמובן מוחקת את המשחק הקודם מהדף. ובסוף הביקור בודקת מה הספיקו ומה לא. כן, זוהי ילדתי האהובה והמתוכננת והקצת נוטה לOCD, לא נשפוט.. לפחות היא מתעלת את הצורך שלה בסדר לאפיקים חיוביים.
ואחרי שחיינו את הלו"ז הזה במשך יומיים אני מכריזה שכרמי צדק והוא באמת מושלם. או לכל הפחות נהדר. יש לנו יומיים נהדרים.
אתמול עשינו הכל בדיוק בדיוק לפי הלו"ז. החריגה היחידה הייתה שהילדות כל כך נהנו לעשות דפי עבודה שהתחננו לעוד ועוד והייתי צריכה לעצור אותן אחרי 50 דקות.
 |
| פינת דפי העבודה שלנו |
 |
| אני מגלה שעמליה כבר מכירה את הצלילים של רוב האותיות |
 |
| מספרים עד 200 ואח"כ עד 400. בהתחלה זה נראה קל אבל זה הולך ומסתבך.. |
בגדול הסדר שלנו הוא ארוחת בוקר, הקראת סיפור, זמן דפי עבודה, פעילות גופנית חצי שעה, הילדות מכינות צלחת פירות ואוכלות אותה. ואז משחק חופשי בלעדיי בעוד אני מכינה צהריים וקצת נחה מהן ומתחברת לעולם בפייס ובוואטסאפ. ואז צהריים, זמן מסכים, יציאה החוצה אחה"צ לפארק או לחברים, ארוחת ערב ואח"כ אבא מגיע ויש שגרת ערב רגילה.
הפעילות הספורטיבית שלנו הייתה לא מוגדרת. הצעתי יוגה, הן העדיפו משחקי כדור. התחלנו בכדורגל סיני ואז אילתרנו והמצאנו כל מיני משחקים וסיימנו בסשן ריקודים סוער. להיום כבר התארגנתי מראש על ג'אסט דאנס לבקשתן. זאת אומרת שאתמול בלילה חיפשתי שעה סרטוני ג'אסט דאנס ביוטיוב שהם גם עם תנועות לא מיניות מדי, גם עם מוזיקה טובה לדעתי (חפשו את Girls and Boys - Blur אחלה כוריאוגרפיה) וגם תואמי קואורדינציה של ילדות. היה כיף :)
 |
| שלושתנו בג'אסט דאנס. הזענו והתנשפנו כהוגן |
שלושה יתרונות משמעותיים נתן לנו הלו"ז הזה:
1) הבוקר נפתח בשעתיים מרוכזות של פעילות משותפת. זאת אומרת שיש להן את תשומת ליבי הבלתי מעורערת במשך שעתיים, מה שלא קורה בד"כ. וזה מקל עליהן אח"כ להתפנות למשחק חופשי ולתת לי להכין צהריים בשלווה (יחסית).
2) לי זה עוזר לא להימרח עם הזמן. יש לי נטייה למשוך פעילויות כיפיות יותר מדי ולא לעבור בזמן לדבר הבא. הלו"ז מגביל אותי עם ההימרחות. אני יודעת כמה זמן בערך אמורה לקחת כל פעילות ומתי הזמן לעבור לדבר הבא. זה לא אומר שאנחנו לא גולשות 20 דקות לפה או לשם לפי הרצון והצורך. אבל אני תמיד יודעת מה המבנה של היום וזה עוזר לי. מסתבר שעמליה היא לא היחידה בבית עם קושי במעברים..
3) הכרזה שעכשיו עושות X מאפשרת נוכחות מלאה בתוך הפעילות. אין נסיון לערער, אולי לעשות משהו אחר. הן ואני מתמסרות בשמחה למה שיש עכשיו. וזה אומר שסביב הספר שאני קוראת להן יש לי פניות לפתוח דיון או ללמד אותן משהו שקשור לנושא הספר. ושהן חותכות פירות בשמחה ומסכימות להתמודד גם עם חווית חוסר הצלחה לפעמים כשזה לא יוצא כמו שרצו או כשהסכין נתקעת בתפוח והן צריכות עזרה לחלץ אותה, ועם מריבות שקשורות באיך לסדר את הצלחת. זה מה שיש עכשיו ועם זה ננצח. אנחנו לא מחפשות לעבור לדבר הבא אלא נוכחות ביחד באותו רגע עד שמשלימות את הפעילות.
 |
צלחת הפירות של אתמול: שתיהן חתכו.
החליטו שאליש תסדר את התפוחים ועמליה את האגוזים והצימוקים. |
 |
| גאות בעצמן. עשו הכל לבד |
 |
| הצלחת של היום. היה דיון איזה פירות להניח, באיזה סדר ובאיזו צורה |
עברו רק יומיים. מחר כבר סופשבוע ואז ממילא יוצאות משגרה. אני חושבת שהן יחכו בשמחה ללו"ז של שבוע הבא. ילדות אוהבות לדעת מה הן עושות היום, בכל שעה ושעה. זה נותן להן בטחון ומסגרת. וזה מחלק לי את היום לפיסות קטנות ומשימות קטנות שצריך להשלים, ואז אני לא מסתכלת בבעתה על יום ריק שפרוש לפנינו ותוהה איך אמלא אותו. יש לו"ז. אני רק צריכה לעשות את מה שכתוב בו.
והכי חשוב - אנחנו נהנות ביחד.
 |
| בזמן שהן עשו דפי עבודה גם אני הספקתי קצת דברים שרציתי לעשות מזמן |
 |
למידה פעילה עבור עמלי שלא נחשפת לעברית כתובה ברחוב.
מקווה שעד סוף הקיץ היא כבר תקרא בעברית |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה