#78 אימת החופש הגדול

בשעה טובה, יצאנו לחופשת הקיץ הראשונה שלנו כאן.
יחסית, מרחמים פה. שישה שבועות בלבד, עד ה7 בספטמבר.
עמליה כבר לא יכלה לחכות. בשבוע האחרון שאלה אותי כל בוקר אם כבר הגיע החופש הגדול,
עד שנמאס לה סופית וביומיים האחרונים העלתה חום ופטרה את עצמה מביה"ס בטרם עת. גם זו דרך להתמודד עם קושי בפרידות.

מילות פרידה נרגשות למורות. מתנות. אנחת רווחה מכיוון קרש הגיהוץ ובעיטה של מדי ביה"ס רחוק מהעין רחוק מהלב.
ופחד אימים משתק מארבעה שבועות שיש לי להעביר איתן לבד, בלי חברות, בלי קייטנות. וכרמי עובד, בחלק מהזמן בחו"ל.
רק ארבעה שבועות שבסופם המשפחה שלנו מגיעה לשבועיים ביקור וזה כבר יעביר לנו את הזמן בכיף.

מדמיינת מה היה קורה אם הייתי בישראל בחופש הגדול:
אליש הייתה בקייטנה בדמוקרטי 3 שבועות.
היינו עושות מנוי או כרטיסיה לבריכה בגבעת חיים יחד עם קבוצת החנ"ב שלנו ועמליה ואני היינו נוסעות לשם לפחות פעמיים בשבוע בבוקר.
או שאולי היה לנו מנוי לבריכה בבית יהושע והיינו רובצות שם עם אחותי וילדיה והחברות שלי מקרית השרון.
היה חם בצורה בלתי נסבלת, כמובן. היינו הולכות להופעות בערב. היינו רובצות אצל חברות במזגן. הייתי מנסה לתזמן ששתי הילדות ילכו לחברות ביחד ויהיה לי אחה"צ חופשי מדי פעם.
אחת לשבוע בימי חמישי הייתי מסיעה אותן להורים שלי לשלוש שעות של מנוחה. פעם בשבועיים-שלושה הן היו הולכות לישון אצל בת הדודה בשישי בערב ונותנות לנו יקיצה מאוחרת בשבת.
מתי שהיה להן משעמם הייתי שולחת כמה וואטסאפים ותוך חצי שעה מארגנת להן חברה שתבוא אלינו. היינו מתחילות ליצור קשרים עם החברות החדשות של עמליה לקראת כניסתה לגן הדמוקרטי. כיף.

מדמיינת מה יקרה לנו פה:
הילדות רואות עוד ועוד טלויזיה. מסרבות לצאת מהבית.
אני מנסה למצוא לנו אטרקציות מעניינות ונרתעת מפאת צפיפות / מרחק / פחד מהחדש והלא מוכר.
אין קייטנות מביה"ס. רק מעיין "מועדוני חופש גדול" שאורכים שבוע. והשעות קצרות. מדמיינת את הילדות מנסות להסתגל חברתית במועדון כזה, מבינה שיקח לי שלושה ימים מתוך החמישה לאקלם אותן ומוותרת מראש.
חודש.
ריק.
מי יודע אם החברויות שרכשו בכיתה בתקופה הקצרה שאנחנו פה יחזיקו מעמד בקיץ? מי יודעת אם ירצו לפגוש אותנו?
וכמה פעמים אפשר לבקר את אותם ארבעה גני משחקים?!
הסבלנות שלי קצרה
וכל פעם שאני מבלה עם שתיהן יום שלם אני רוצה לחנוק מישהו
ויש לי צורך בשקט ויש לי ילדה שהצורך שלה זה לדבר כל הזמן והאדם שהיא הכי הכי רוצה לדבר אליו הוא אני.
ואתן בטח זוכרותים כמה זוועה היה לנו פה בחודש הראשון.
אמאלה.
אז עשיתי מה שכל אמא שפויה, משקיעה ורציונלית במצבי הייתה עושה
והכנתי לנו לו"ז לימי הבית שלנו, בפירוט של חצאי שעות, כולל זמני ארוחות,
זמני משחק עם אמא, זמני משחק ללא אמא, זמן לדפי עבודה, הקראת סיפור, פעילות גופנית (בתוך הבית), הכנת ארוחות (חלק יכינו בעצמן) וכמובן זמני מסכים.
אני מרגישה מטורפת וגאונה באותו זמן שבכלל הגיתי כזה לו"ז.
כל כך לא מתאים לי. אבל איך אומרים באינגליש? דספרט טיימס קול פור דספרט מז'רז.

מושלם עאלק

ובגלל שיש לי נטיה לדחוס פעילויות של ארבעה ימים ליום אחד, נתתי לכרמי לעבור עליו ולהעיר את הערותיו. הוא אמר שזה "מושלם" ואין לו הערות. כרמי בודק תוכנה במקצועו, הוא מבקר עבודה של אנשים אחרים למחייתו. תמיד יש לו הערות. אני חושדת שהוא חושש (ובצדק) שכל שיחה נוספת איתי לגבי הנושא תוביל לבכי מר והתמוטטות עצבים מוחלטת. 
אז הנה הלו"ז שלנו למחר. תגידו בעצמכם, אני פסיכית או שאני פסיכית?

ועכשיו, אם תסלחו לי, הולכת למצוא דפי עבודה באינטרנט ולהדפיס, שיהיו מוכנים לבוקר. כן כן, מכל הסיפור הזה בסוף לי יש שיעורי בית. כי החופש הגדול הוא לילדים. בשבילנו ההורים זאת פאקינג עבודה קשה.