#75 בהופעה של קלפטון

אז אני מרחק שעה מלונדון. והעולם הוא האויסטר שלי, ולכאורה אני יכולה לעשות מה שבא לי.
רק שיש לי ילדות, ואין לי מנקה, ויש להן בי"ס רק 5 ימים בשבוע, 6 שעות ביום. ובין משימות היומיום הפשוטות אני לא מרימה את עצמי ליצור תוכניות גדולות יותר מ"מה נאכל הערב" והכי גדול זה "מה נעשה בסופ"ש".
כשהייתי לבד בישראל וכרמי פה הבטחתי לעצמי שמדי פעם אעשה לעצמי סופ"ש נטול ילדות, ומלא בילויים. וזה, כמובן, לא ממש קורה. בעיקר כי אין לי עם מי.
בדיוק בשביל זה יש לי חברות.

דיאנה הודיעה כבר לפני כמה חודשים שיש לה כרטיס זוגי לאריק קלפטון בהייד פארק בלונדון ושאנחנו הולכות. כל מה שהייתי צריכה זה להגיד "כן" ו"תודה" ולהופיע בזמן. אבל דיאנה, בהיותה אחת שיודעת לבלות, לא נתנה לי להסתפק רק בהופעה של כמה שעות. היא לקחה אותי ליום שלם של כיף. יצאתי מהבית ב10 בבוקר וחזרתי בחצות. 

קבענו במוזיאון הטייט מודרן. היא התעכבה בחצי שעה, ולא היה אכפת לי. בהיתי בתמז. הקשבתי למוזיקה של נגני רחוב. נשמתי את הווית התיירת ליום אחד. 

תתעכבי כפרה, אני יכולה להסתכל על המים האלה שעות

איך אני שמחה לראות אותך. תודה שבאת

שתינו קפה ונכנסנו לטייט. שוטטנו שם כמה שעות בנסיון נואל למצוא את התערוכה של פיקאסו. לא מצאנו, אבל במקומה נהננו מהמון אמנות מודרנית. ושוב אני מגלה ששיטוט בגלריה יכול להיות ממש כיף, גם למי שלא מבינה כלום באמנות חזותית. 

כן, הוא צייר טבע דומם של כוס בירה תוססת. I shit you not

גם דיאנה חשבה שכוס הבירה הזו שווה תמונה

כשהרעב הכריע אותי הלכנו לאכול ולשתות. גם בלונדון לא תמיד פשוט למצוא אוכל טבעוני מספק. ומצאנו. ולצד האוכל סופסופ זכיתי לטעום פימס. Pimm's זה סוגשל קוקטייל אלכוהולי על בסיס ג'ין, משהו בין סיידר פירות לתה קר, שמוגש בכוס עם קוביות קרח, מלפפונים, תפוזים, תותים ונענע. זה חזק בלי להרגיש שזה חזק, זה מתוק וזה טעים, ודיאנה החליטה שאנחנו נחגוג בגדול עם קנקן של ליטר וחצי של הדבר הזה. לא סיימנו אותו אפילו, נכנענו אחרי שתי כוסות לכל אחת. אמהות בחופשה משתכרות בארבע אחר הצהריים!!

רק מלהצטלם עם הפימס את כבר נראית שיכורה

ומשם נסענו להופעה. וואו, איזו הופעה.

ועוד לפני כן - איזו הפקה!!
פסטיבל הופעות קיץ בחסות ברקליז - אחד הבנקים הגדולים באנגליה. יום לפני הופיעו שם הקיור, יומיים לפני רוג'ר ווטרס. ועוד ועוד אמנים שווים.  פסטיבל ענק. בהופעה של קלפטון היו 65 אלף איש. והיה נעים, לא צפוף, והכל היה מאורגן לעילא. לא יאומן. בחיים לא הייתי בהופעה שבה הרגשתי כל כך בטוחה, כל כך בנוח.  הבריטים יודעים לארח, גם באצטדיונים:

בכניסה התברר שמותר להכניס בקבוקי מים מבחוץ. בבידוק הבטחוני נאמר לנו שיש נקודות למילוי מים בפנים. ואכן, שלטים גדולים ומאירי עיניים הכריזו  Free Tap Water ועמדות נקיות ומרווחות של ברזים היו פזורות. שעות אחה"צ חמות מאוד, וחשוב להם (!) שאנשים לא יתייבשו. 

ממלאות מים. תראו כמה עמדות. הכל כל כך נקי!

בתוך המתחם - עיר ענקית של דוכני מזון ומשקאות הוקמה. יש כל כך הרבה דוכנים שאף אחד לא עומד בתור יותר מ3 דקות לקנות לאכול או לשתות. בדוכנים עצמם אפשר לשלם גם באשראי. יש מעקות שמסדירים את התור אז גם לא נדחפים לפנינו. והכל נעים, מתורבת, מסודר. מושלם. האוכל מגוון - מאוכל רחוב הכי זבלי כמו נקניקיות וצ'יפס ועד דוכן שכולו אוכל טבעוני אורגני מלא ירקות, וכל המגוון שבאמצע. איזה כיף! 

65 אלף איש ובכל זאת מצאנו מקום להשתרע. לא צפוף פה בכלל  

בשביל ללכת לשירותים יוצאים לשביל שלוקח קצת הצידה. גם השביל מופרד ע"י גדרות מתכת, כניסה לגברים. כניסה לנשים. ויציאה לנשים. כך שגם לשירותים התור מסודר מאוד. סליחה, קבלו ביטול, אין תור! אחרי הליכה של דקה בשביל מגיעות לרחבה ענקית שבה הוצבו בסדר מופתי עשרות קרוואנים ובהם תאי שירותים. אמיתיים, לא כימיים. השירותים כולם נקיים למשעי, עם נייר טואלט בכולם. נשות צוות עומדות בהיכון לנקות. פשוט נעים להיכנס לשם. ואין תור בשירותים! 65 אלף אנשים מתוכם הרבה מאוד נשים, ואין תור בשירותים!! זה נס. לא נתקלתי בדבר כזה בחיים בישראל, שם אף פעם אין מספיק תאי שירותים, ותמיד בהופעות גדולות השירותים כימיים ומגעילים. 

הכניסה לשירותים: כניסה ויציאה מסומנות מסודרות.
הייתי בהופעה של קלפטון ומה שהכי התלהבתי ממנו היו השירותים 

הדברים הקטנים-גדולים האלה, הנוחות ואיכות החיים, איפשרו את זה שבפסטיבל הזה היו המוווון אנשים מעל גיל 60. בכל זאת קלפטון, הם בטח היו בהופעה שלו עוד כשאני הייתי בשא"ש.
נהננו לספור שמות להקות רוק על חולצות שלבשו אנשים בקהל. ראמונס, זפלין, גרייטפול דד, פינק פלויד, קלפטון, קיס. מלאאא אוהבי מוזיקה. 

המון בני 70 פלוס בקהל

לפני קלפטון הופיע אמן חימום שלא הכרתי ואחרי הופיעו סנטנה. וואלה, לא מדהימים. בסופו של דבר להקת פופ בינוני עם גיטריסט טוב.
ואז עלה קלפטון.
לא סתם קיבל את התואר "אחד מעשרת הגיטריסטים הטובים בעולם".
הבנאדם בלוזיסט בחסד. מופיע נפלא. הלהקה שלו נהדרת. והסאונד מושלם. אפילו שהוקלט דרך מצלמה של סמארטפון אפשר לשמוע פה בסרטון עד כמה הסאונד נקי. לא את כל השירים הכרתי, וזה לא שינה כלום. מוזיקה נהדרת. איזה כיף היה. 

מתחזקות לפני שקלפטון עולה

רק תקשיבו לזה

ומילה על דיאנה - דיאנה הייתה פרטנרית מושלמת לבילוי. זורמת, מצחיקה, מפרגנת, מעניינת, אשת שיחה נפלאה! ונדיבה. הכי נדיבה בעולם. היא נתנה לי במתנה יום עם חברה. יום שבו זכיתי להיות כולי לעצמי ולה. לא האכלתי, לא טיפלתי, לא סידרתי. אכלתי, שתיתי, צחקתי, רקדתי, דיברתי, הקשבתי, נחתי. יום שבו הייתי רק סיון ולא אמא. מה אני אגיד לכם - it's good to be me. כיף להיות רק סיון. אוהבת את סיון. במיוחד את סיון של פסטיבלים והופעות. היא כיפית, התגעגעתי אליה.
ואני אשמח מאוד לתת לה הזדמנות נוספת לצאת לאור ולבלות. רק שבשביל זה אני צריכה פרטנרים.
אז אני מעודדת את כל מי שלונדון מדגדגת לה באצבעות לבוא ומבטיחה להצטרף אליכן לבילוי 😃 הפימס עלי.