יום רביעי, 7 במרץ 2018

#19 אז מתי אנחנו טסות?

בואו תצללו איתי רגע לסבך הבירוקרטי שהוא חיינו בזמן האחרון. אני כותבת את זה כאן כדי לנסות לקלוט בעצמי מה הולך לקרות. הגשנו בקשת אזרחות לילדות והיא בטיפול. הגשנו (אתמול) בקשת ויזה עבורי. בשבוע הבא יש לי פגישה שבה יקחו ממני טביעות אצבעות ויצלמו אותי לביומטרי. ואז שעון החול מתחיל לנזול.
מאותה פגישה תוך חודש מקסימום (5 שבועות מהיום) יחזירו לי תשובה אם קיבלתי ויזה. (יכול להיות גם שבועיים). ומהרגע שנקבל תשובה חיובית יש לנו חודש גג לארוז את עצמנו ולהגיע לאנגליה לקחת את הכרטיס הביומטרי שלי. תיאורטית אני יכולה רק לבוא לקחת את הכרטיס ולחזור. מעשית ברגע שיש לי ויזה אנחנו מתקפלות ומתעופפות לכרמי ולחיים החדשים שלנו. אמא'לה.
ז'תומרת בהנחה שהכל עובר טוב מבחינת הויזה - הכי הכי הכי מאוחר באמצע מאי אנחנו בלונדון.
וסיכוי סביר שיהיה תחילת מאי.
אמאלה.
אמאלה אמאלה אמאלה.
כרגע אנחנו ממשיכות חיים כרגיל. בעוד 3 שבועות יהיה כאן ברדק שלא מהעולם הזה.
יהיה לי פחות מחודש לקפל את החיים שלנו כאן:
למכור את האוטו
למכור חלק מהריהוט והציוד שלנו
למסור את השאר
לארוז כמה פריטים נחוצים ולשלח אותם לאנגליה (זול ממה שחשבתי כשמדובר בכמה ארגזים בודדים)
לאחסן דברים אצל ההורים.
להיפרד מ:
כל החוגים והמסגרות שלנו בחינוך הביתי: יום בנושא, אקרובטיקה אוירית, קפוארה.
בית הספר המדהים שלנו
החברות שלי
החברות של הילדות
המסגרות שלי (קפוארה, לה לצ'ה, יוגה)
בעלי הבית הנפלאים שלנו והשכנות האהובות שלנו שאנחנו איתן כבר 4 שנים אוטוטו
הבית המתוק שלנו שראה והכיל את השינויים הרבים שעברו עלינו בשנים האחרונות
חתולי
מזג האויר החמים והנעים
החומוסיה האהובה עלינו
המשפחות שלנו (יואו זה יהיה קשה)
ההורים שלי (תישארו בריאים עד שאחזור, טוב?)
הספרים שלנו
להיפרד מהבטחון הקיומי שיש לנו כאן
להיפרד מהקיום הפריווילגי כבת המקום, מלח הארץ, דוברת השפה כשפת אם ועשירון עליון
מהתחושה שאני כבר יודעת איך לתמוך בילדות שלי ומה האפשרויות שלנו
מהבטחון הרגשי שקיים ברשת התמיכה שבקבוצות האמהות הפייסבוקיות שלי. מה שאני לא יודעת, אני אשאל ותוך 10 דקות יהיו לי 15 תשובות טובות. אני עוד לא מכירה את הקבוצות האלה של לונדון.
ואת כל זה אעשה פחות או יותר לבדי, תוך כדי היומיום ותוך כדי תמיכה בשתי ילדות רגישות שיסערו מהתרגשות, חששות וציפיות, ויהיו להן המוון שאלות. איך בדיוק כל זה יקרה? אין לי מושג.
מרגישה הצפה
מרגישה המומה
מרגישה ציפיה
עוד לא מתרגשת, יותר נערכת לסערה שעומדת לבוא
הכוחות שעוזרים ותומכים -עוזרים ותומכים גם עכשיו
בסוף נגיע
עם פחות חפצים
עייפים וחבוטים
לחוף מבטחים שבו עומד כרמי
עם המפתח לדירה שבה נתחיל את חיינו החדשים.
החיים באנגליה.
תודה שאתן איתי בדבר הזה
לבד לא הייתי יכולה להכיל את כל זה.
תנשמו איתי רגע


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה