כמה בכי היה פה היום. כמה.
היא חטפה לי
והיא פירקה לי את המחנה שבניתי
ואני רוצה להיות עם אמא ל-ב-ד
והשנייה מתלוננת: אמא את רק איתה ולא איתי !
ועמליה הגדילה ונפצעה כמה פעמים היום,
שתהייה סיבה "אמיתית" לבכות
כמו דם על הלשון
כמו חתך ברגל
כמה בכי היה פה. כ-מ-ה.
בכי על שטויות. בכי על כל דבר בעולם
בכי של שתי ילדות שמסיבה לא ברורה לא מסוגלות לומר ישירות
"אנחנו מתגעגעות לאבא, הוא נסע ואנחנו לא יודעות מתי נתראה שוב"
אז הן מייצרות המון סיטואציות של כאב ותסכול ומריבות
ובוכות את הכאב והגעגוע וחוסר הודאות. על שטויות.
כמה בכי, כמה.
היא חטפה לי
והיא פירקה לי את המחנה שבניתי
ואני רוצה להיות עם אמא ל-ב-ד
והשנייה מתלוננת: אמא את רק איתה ולא איתי !
ועמליה הגדילה ונפצעה כמה פעמים היום,
שתהייה סיבה "אמיתית" לבכות
כמו דם על הלשון
כמו חתך ברגל
כמה בכי היה פה. כ-מ-ה.
בכי על שטויות. בכי על כל דבר בעולם
בכי של שתי ילדות שמסיבה לא ברורה לא מסוגלות לומר ישירות
"אנחנו מתגעגעות לאבא, הוא נסע ואנחנו לא יודעות מתי נתראה שוב"
אז הן מייצרות המון סיטואציות של כאב ותסכול ומריבות
ובוכות את הכאב והגעגוע וחוסר הודאות. על שטויות.
כמה בכי, כמה.
-------------------------
ואנחנו חוגגות. מחר יומולדת 7 לאלישבע - והיום הראשון של האביב.
במסגרת המסורת שלנו סיפרתי לה את סיפור הלידה שלה. גיליתי לשמחתי שהיא כבר זוכרת חלקים גדולים ממנו. הפעם הרשיתי לעצמי להיכנס יותר לפרטים. על הכאב. על המאמץ הפיזי של הלידה. על העייפות. על הפחד שהרגשתי. כיף לי לשתף את הילדות בסיפורי הלידה שלהן. כיף לי לנטוע בהן את הטבעיות שבה לידה מתרחשת בבית. את הרגשות המורכבים שיש בלידה: גם התרגשות, גם פחד, גם כאב, גם שמחה, גם הקלה, גם וגם וגם.
ואת עולם המושגים: חבל טבור, שיליה, הכתרה, קרעים, דם, צירים, מנוחה, הנקה ראשונה.
סיפרתי לאלישבע שהמיטה בה היא שוכבת עכשיו- המיטה הגדולה שלנו, היא גם המיטה הראשונה שישנה בה, שלוש שעות אחרי שנולדה. התרגשתי מהמחשבה. אני מקווה שהיא תישא איתה את סיפור הלידה שלה כמו אוצר יקר, כמו אבקת שיליה מקופסלת, ותשאב ממנה הזנה השראה וכוחות כשתצטרך.
ואנחנו חוגגות. מחר יומולדת 7 לאלישבע - והיום הראשון של האביב.
במסגרת המסורת שלנו סיפרתי לה את סיפור הלידה שלה. גיליתי לשמחתי שהיא כבר זוכרת חלקים גדולים ממנו. הפעם הרשיתי לעצמי להיכנס יותר לפרטים. על הכאב. על המאמץ הפיזי של הלידה. על העייפות. על הפחד שהרגשתי. כיף לי לשתף את הילדות בסיפורי הלידה שלהן. כיף לי לנטוע בהן את הטבעיות שבה לידה מתרחשת בבית. את הרגשות המורכבים שיש בלידה: גם התרגשות, גם פחד, גם כאב, גם שמחה, גם הקלה, גם וגם וגם.
ואת עולם המושגים: חבל טבור, שיליה, הכתרה, קרעים, דם, צירים, מנוחה, הנקה ראשונה.
סיפרתי לאלישבע שהמיטה בה היא שוכבת עכשיו- המיטה הגדולה שלנו, היא גם המיטה הראשונה שישנה בה, שלוש שעות אחרי שנולדה. התרגשתי מהמחשבה. אני מקווה שהיא תישא איתה את סיפור הלידה שלה כמו אוצר יקר, כמו אבקת שיליה מקופסלת, ותשאב ממנה הזנה השראה וכוחות כשתצטרך.
----------------------
אי הודאות שלנו רק הולכת וגדלה מיום ליום.
מסתמן שהנסיעה נדחית עוד קצת. אולי רק בשבועיים. אולי יותר.
כרמי מחפש דירה בכל הכוח ועוד לא מצא.
אין לי יותר ודאות לגבי הנסיעה הזו. התאריכים משתנים, הפרטים זזים
אין באמת אפשרות להתכונן אליה.
זה שיעור ענק באי-ודאות.
בינתיים אני נצמדת להווה המבורך והנעים שלנו
תוהה ביני לביני מי מאיתנו הוא הגורם לדחייה המתמשכת
האם זה כרמי שנהנה מהלבד שלו שם
או שאולי זו אני, שמפחדת לעזוב פה את המוכר והטוב וללכת אל הלא נודע
מי מאיתנו מייצר את המסטיקיות הזו
את התמשכות התהליכים
הרי זה היה יכול להיגמר בחודש
כשנגיע לאנגליה אני אבין למה התהליך היה צריך להימשך כל כך הרבה זמן
בינתיים אני לא בטוחה שנגיע
חלק ממני מסרב להאמין שזה קורה
והוא צודק החלק הזה
בינתיים זה עוד ממש לא קורה
אי הודאות שלנו רק הולכת וגדלה מיום ליום.
מסתמן שהנסיעה נדחית עוד קצת. אולי רק בשבועיים. אולי יותר.
כרמי מחפש דירה בכל הכוח ועוד לא מצא.
אין לי יותר ודאות לגבי הנסיעה הזו. התאריכים משתנים, הפרטים זזים
אין באמת אפשרות להתכונן אליה.
זה שיעור ענק באי-ודאות.
בינתיים אני נצמדת להווה המבורך והנעים שלנו
תוהה ביני לביני מי מאיתנו הוא הגורם לדחייה המתמשכת
האם זה כרמי שנהנה מהלבד שלו שם
או שאולי זו אני, שמפחדת לעזוב פה את המוכר והטוב וללכת אל הלא נודע
מי מאיתנו מייצר את המסטיקיות הזו
את התמשכות התהליכים
הרי זה היה יכול להיגמר בחודש
כשנגיע לאנגליה אני אבין למה התהליך היה צריך להימשך כל כך הרבה זמן
בינתיים אני לא בטוחה שנגיע
חלק ממני מסרב להאמין שזה קורה
והוא צודק החלק הזה
בינתיים זה עוד ממש לא קורה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה