היום ולשבוע הקרוב מותר לילדות לראות כמה טלויזיה שהן רוצות. מאסתי בהגבלה, מאסתי בויכוחים איתן סביב הנושא הזה. מאסתי בכך שלמרות שיש להן בין שעה וחצי לשעתיים ביום טלויזיה, שזה, תסכימו איתי, לא מעט לילדות בנות 5 ו7, הן עדיין נדבקות לכל מסך נייד שהן רואות כאילו לא ראו טלויזיה ושיחקו בטאבלט מעולם.
בכל מיני שרשורים בכל מיני קבוצות אמהות ישנה טענה שחוזרת ואומרת שאם משחררים את עניין המסכים, זה נמאס להן אחרי כמה זמן והן מתחילות לווסת בעצמן את הצפייה.
הקונספט הזה איים עלי הרבה זמן. כשאני הייתי ילדה היה ערוץ אחד. ראינו טלויזיה כל עוד זה היה מעניין ומתישהו ב16:00 כשהתחיל לשעמם נשברנו, כיבינו, ויצאנו החוצה. באינטרנט עוד לא היו סרטונים, עוד לא המציאו את היוטיוב.
כמה זה שונה מהמציאות של היום, שבה הילדות שלי יכולות לשבת על המחשב במשך 24 שעות ולראות אך ורק תכנים שמעניינים אותן. האינטרנט אין לו סוף. אז ויסות עצמי או הגבלת צריכה כפויה?
ניסיתי את הגבלת הצפייה. זה עובד חלקית. כן, הן רואות רק פרק זמן אחד ביום. כן, הן יודעות לא להתווכח איתי לגבי זה. כן, הן משחקות בדברים אחרים והרבה. אבל יש אישיו סביב המסך כל הזמן וזה מעצבן אותי.
הייתי רוצה להפוך את זה לנון אישיו. הייתי רוצה שהן ילמדו לווסת את עצמן.
בכל מיני שרשורים בכל מיני קבוצות אמהות ישנה טענה שחוזרת ואומרת שאם משחררים את עניין המסכים, זה נמאס להן אחרי כמה זמן והן מתחילות לווסת בעצמן את הצפייה.
הקונספט הזה איים עלי הרבה זמן. כשאני הייתי ילדה היה ערוץ אחד. ראינו טלויזיה כל עוד זה היה מעניין ומתישהו ב16:00 כשהתחיל לשעמם נשברנו, כיבינו, ויצאנו החוצה. באינטרנט עוד לא היו סרטונים, עוד לא המציאו את היוטיוב.
כמה זה שונה מהמציאות של היום, שבה הילדות שלי יכולות לשבת על המחשב במשך 24 שעות ולראות אך ורק תכנים שמעניינים אותן. האינטרנט אין לו סוף. אז ויסות עצמי או הגבלת צריכה כפויה?
ניסיתי את הגבלת הצפייה. זה עובד חלקית. כן, הן רואות רק פרק זמן אחד ביום. כן, הן יודעות לא להתווכח איתי לגבי זה. כן, הן משחקות בדברים אחרים והרבה. אבל יש אישיו סביב המסך כל הזמן וזה מעצבן אותי.
הייתי רוצה להפוך את זה לנון אישיו. הייתי רוצה שהן ילמדו לווסת את עצמן.
הבעייה היא שאני בכלל לא משוכנעת שהילדות מסוגלות לזה. אני יודעת שאני לא מסוגלת לזה. השחרור המוחלט הזה לא עבד עלי עם שוקולד.
כילדה היה לי בבית ארון עם שוקולד. בכל שלב נתון היו שם 6-7 חבילות שוקולד פרה ולי היה מותר לאכול כמה שרציתי. הייתי אוכלת בין חצי חבילה לחבילת שוקולד שלמה ביום.
לעומת זאת, לחברה שלי כמעט לא היו ממתקים בבית. כשהתחשק לה משהו מתוק הייתה אוכלת פירות. כשהייתי באה אליה לצהריים נגנבתי איך זה מספיק לה אחרי אוכל. מה עם הקינוח?!
ומה קרה בסוף? אני גדלתי להיות מכורה לשוקולד שעדיין חייבת וצורכת לפחות חצי חבילת שוקולד ביום
והחברה שלי ממש רגועה עם היחס שלה למתוק.
אז בעניין הזה גישת השחרור, ויסות עצמי וכו' לא עבדה עלי. מה לעשות, שוקולד זה דבר ממכר.
גם טלויזיה.
כילדה היה לי בבית ארון עם שוקולד. בכל שלב נתון היו שם 6-7 חבילות שוקולד פרה ולי היה מותר לאכול כמה שרציתי. הייתי אוכלת בין חצי חבילה לחבילת שוקולד שלמה ביום.
לעומת זאת, לחברה שלי כמעט לא היו ממתקים בבית. כשהתחשק לה משהו מתוק הייתה אוכלת פירות. כשהייתי באה אליה לצהריים נגנבתי איך זה מספיק לה אחרי אוכל. מה עם הקינוח?!
ומה קרה בסוף? אני גדלתי להיות מכורה לשוקולד שעדיין חייבת וצורכת לפחות חצי חבילת שוקולד ביום
והחברה שלי ממש רגועה עם היחס שלה למתוק.
אז בעניין הזה גישת השחרור, ויסות עצמי וכו' לא עבדה עלי. מה לעשות, שוקולד זה דבר ממכר.
גם טלויזיה.
היום שיחררתי. אמרתי - בואו נראה מתי ימאס להן.
בבוקר ראו שעה וחצי עד שהגיע הזמן לצאת לסבתא. הן גם לא הבינו עדיין שמותר להן כמה שמתחשק. בצהריים כשחזרנו מסבתא הכרזתי שעכשיו מותר כמה שרוצות. הן ראו 3.5 שעות עם הפסקות רק לפיפי. כשקראתי להן לארוחת ערב לקח להן חצי שעה להגיע. למרות שהיו מורעבות.
בבוקר ראו שעה וחצי עד שהגיע הזמן לצאת לסבתא. הן גם לא הבינו עדיין שמותר להן כמה שמתחשק. בצהריים כשחזרנו מסבתא הכרזתי שעכשיו מותר כמה שרוצות. הן ראו 3.5 שעות עם הפסקות רק לפיפי. כשקראתי להן לארוחת ערב לקח להן חצי שעה להגיע. למרות שהיו מורעבות.
אני מוצאת שהקונספט שלהן נטועות שעות מול הטלויזיה מאיים עלי. מנסה להבין למה? ממה אני מפחדת?
כלומר זה נראה לי לא בריא. אני רואה עליהן שהן עצבניות אחרי שעות מול המסך. אבל מה הביג דיל?
אני חושבת שאני יודעת. טלויזיה משפיעה על הדרך שבה אנחנו חושבים. המסרים נכנסים ישר לתת הכרה. במידה רבה - אם ראינו את זה על המסך המוח שלנו מאמין שזה אמיתי, אפילו אם אנחנו יודעים שזה לא באמת יכול לקרות. ואני מצד אחד מאמינה בלמידה דרך הטלויזיה - זה הביא אותי כל הדרך עד לתואר ראשון באנגלית - ומצד שני מפחדת מהידיעות על העולם שהן ישאבו משם. רוב תוכניות הטלויזיה נגועות בהרבה שטויות ומסרים לא הולמים. ותוך שאני כותבת מתברר לי שזה עניין של שליטה. מי יקבע יותר את ראיית העולם שלהן - אני וכרמי או העולם החיצון המיוצג כרגע ע"י הטלויזיה? אני מפחדת לאבד שליטה על מה שנכנס אליהן למוח. מה שאומר שאני אוחזת באשליה שיש לי באמת שליטה על זה. וברור שאין לי. אולי השפעה מסוימת.
למה אני רבה איתן?? טלויזיה ומסכים זה דבר מענג.
אני בעצמי דבוקה למסך שלי שעות רבות ביום.
אני נחה מהעולם ע"י משחקים מפגרים
מתקשרת עם חברות שלי דרך הוואטסאפ והפייסבוק
כל הקשר ביני לבין כרמי בחודשיים האחרונים הוא דרך מסך.
ואני לא מרגישה שזה מעוות לי את תפישת העולם.
אני מרגישה שזה מאפשר לי דברים שלא התאפשרו לי בעבר.
וזה לא מונע ממני לפגוש אנשים או לעשות פעילות גופנית או לצבור ויטמין די בשמש.
אז למה אני כל כך מפחדת שזה מה שיקרה לילדות שלי?
כלומר זה נראה לי לא בריא. אני רואה עליהן שהן עצבניות אחרי שעות מול המסך. אבל מה הביג דיל?
אני חושבת שאני יודעת. טלויזיה משפיעה על הדרך שבה אנחנו חושבים. המסרים נכנסים ישר לתת הכרה. במידה רבה - אם ראינו את זה על המסך המוח שלנו מאמין שזה אמיתי, אפילו אם אנחנו יודעים שזה לא באמת יכול לקרות. ואני מצד אחד מאמינה בלמידה דרך הטלויזיה - זה הביא אותי כל הדרך עד לתואר ראשון באנגלית - ומצד שני מפחדת מהידיעות על העולם שהן ישאבו משם. רוב תוכניות הטלויזיה נגועות בהרבה שטויות ומסרים לא הולמים. ותוך שאני כותבת מתברר לי שזה עניין של שליטה. מי יקבע יותר את ראיית העולם שלהן - אני וכרמי או העולם החיצון המיוצג כרגע ע"י הטלויזיה? אני מפחדת לאבד שליטה על מה שנכנס אליהן למוח. מה שאומר שאני אוחזת באשליה שיש לי באמת שליטה על זה. וברור שאין לי. אולי השפעה מסוימת.
למה אני רבה איתן?? טלויזיה ומסכים זה דבר מענג.
אני בעצמי דבוקה למסך שלי שעות רבות ביום.
אני נחה מהעולם ע"י משחקים מפגרים
מתקשרת עם חברות שלי דרך הוואטסאפ והפייסבוק
כל הקשר ביני לבין כרמי בחודשיים האחרונים הוא דרך מסך.
ואני לא מרגישה שזה מעוות לי את תפישת העולם.
אני מרגישה שזה מאפשר לי דברים שלא התאפשרו לי בעבר.
וזה לא מונע ממני לפגוש אנשים או לעשות פעילות גופנית או לצבור ויטמין די בשמש.
אז למה אני כל כך מפחדת שזה מה שיקרה לילדות שלי?
הודעתי להן בארוחת ערב שמעכשיו הן יכולות לראות כמה טלויזיה שהן רוצות. חוץ מכשאנחנו יוצאות לפעילויות. אח"כ הספקתי לריב עם עמליה ולאיים עליה שלא יהיה לה טאבלט מחר. ואז להיזכר שאני שואפת לשחרר את העניין סביב מסכים ולהתחרט ולהגיד לה שבעצם היא יכולה לראות כמה שהיא רוצה.
שחררתי חיצונית. שיחררתי את ההגבלה על המסך.
מבפנים ממש לא שחררתי. עדיין סופרת להן שעות, עדיין מתבוננת בהן מהצד ומתבעסת.
נראה מה יקרה במהלך השבוע הקרוב. יש מצב שכל התרגיל הזה נועד בכלל בשבילי, ולא בשבילן
אלי, תן לי כוח.
********************************
הפוסט הזה נכתב במקור בפייסבוק. והיו אליו תגובות כל כך מעניינות. נוצר דיון מאוד מפרה בתגובות שמציע הרבה זויות הסתכלות ודרכי פעולה. ממליצה מאוד לקרוא אותן. הנה קישור לפוסט המקורי. דלגו ישר לתגובות
שחררתי חיצונית. שיחררתי את ההגבלה על המסך.
מבפנים ממש לא שחררתי. עדיין סופרת להן שעות, עדיין מתבוננת בהן מהצד ומתבעסת.
נראה מה יקרה במהלך השבוע הקרוב. יש מצב שכל התרגיל הזה נועד בכלל בשבילי, ולא בשבילן
אלי, תן לי כוח.
********************************
הפוסט הזה נכתב במקור בפייסבוק. והיו אליו תגובות כל כך מעניינות. נוצר דיון מאוד מפרה בתגובות שמציע הרבה זויות הסתכלות ודרכי פעולה. ממליצה מאוד לקרוא אותן. הנה קישור לפוסט המקורי. דלגו ישר לתגובות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה