#33 מקננת

כל חופש הפסח לא זזנו מהבית. גג מרחק 10 דקות נסיעה להורים שלי. וזה לא רק שלא רצינו להיתקע בפקקים, פשוט לא יכולתי להתרחק. אני מקננת. רק הפוך. מכינה את ביתי ללידת הנסיעה. במקום להכניס בגדי ניובורן אני מעיפה בגדים בכמויות. כל מה שלא מספיק יפה או פרקטי הולך. כל מה שקיצי מדי ולעולם לא נלבש שם.
ספרים ממוינים - מי לנתינה, מי לאחסון אצל ההורים, מי לבית החדש.
צעצועים, מסמכים, ציוד מטבח. בכל רגע פנוי שיש לי ממיינת. עורכת רשימות - מי למסירה, מי למכירה, מי לאנגליה.
אז אני לא פנויה לצאת החוצה. האנרגיות שלי הן כל-כולן פנימה. הבייתה.
לשמחתי הילדות שמחו להירקב השבוע בבית, ומי שעוקב/ת יודע/ת למה :D שורה תחתונה: הייתה לנו את חופשת הפסח הכי נעימה ונטולת אירועים שאי פעם הייתה. וכל זה לבד. עם שתי ילדות 24/7. מעריצות אותי? גם אני :) ותודה גדולה גם להורים שלי שמאוד עזרו. לחמותי, לחברות שלי. ולמנצחת הגדולה של השבוע, הבייביסיטר הטובה ביקום: תודה לך טלויזיה, שיחקת אותה.
---------------------
ואגב ההשוואה הזאת של הנסיעה להריון -- תפסיקו לשאול אותי מתי אני יולדת. כלומר נוסעת.
אני יודעת שזה הריון ארוך. אני יודעת שאני משגעת אתכם בתיאורי מיחושים שונים כבר חודשים. אני יודעת שכבר המון זמן זה אוטוטו קורה. תאמינו לי, אין מי שרוצה ללדת את הנסיעה הזו יותר ממני. אבל לנסיעה, כמו לתינוקות, יש זמן משלה. אי אפשר לזרז אותה. בחיי שניסיתי.
כבר הרבה זמן שאני חווה צירים מדומים וכואבים עם כל מכתב מעורכת הדין, ממשרד הפנים הבריטי, מממתווך הדירה האנגלי. וכל פעם יש כיווץ, ומחכים לראות אם זה זה, ו..החיים ממשיכים.
בבקשה, תפסיקו לשאול אותי מתי זה כבר קורה.
אני לא יודעת.
אין לי תאריך.
אני בשבוע 39. כל יום עכשיו זה אמור לקרות. ויש כאלה שנולדים גם בשבוע 42. רק אומרת.
די להגיד לי שאני נראית מבושלת ומוכנה, שהבטן שלי נמוכה, שהאף שלי התרחב. די לשאול אותי מתי
זה יקרה כשזה יקרה, וזה יהיה מרוח בכל פייסבוק, וואטסאפ, יוני דואר חגיגיות ישלחו למי שצריך וכתובת עשן בצבעי דגל אנגליה תופיע מעל הבית שלנו.
כשיהיה לנו תאריך לנסיעה, אתם תדעו. מבטיחה.
-------------------

בקרוב אתחיל לפרסם פה כל מיני פיסות רכוש למסירה.
מאמינה שנעשה גם איזה אירוע מכירה-מסירה קטן בחצר.
stay tuned
אומרים שכשנמאס לך זה הסימן הכי גדול שאת מוכנה
יאללה
נסיעה
בואי כבר
מתים כבר לפגוש אותך מהצד השני