מהרגע ששמעו על המעבר הצפוי, כל הזמן שאלו אותי: מתרגשת? את כבר מתרגשת?? והתשובה הייתה לרוב צוננת עד מייבשת. לא. לא מתרגשת. עסוקה. חושבת. מתכננת. ממתינה. בעיקר ממתינה.
ועכשיו אני שמחה לבשר שאני קצת מתחילה להתרגש. ממש קצת.
הילדות לעומתי, לא יודעות את נפשן מרוב התרגשות. מאז שהודעתי להן על הטיסה הן לא מסוגלות להירדם בלילות. ממצב שנכבות בקלות סביב 19:30-20:00 הפכו לילדות שאלף כבאים לא יצליחו, מסתובבות במיטתן ולא מסוגלות להירגע שעות ארוכות. במקביל להתרגשות הן גם מתחילות לקלוט שהן עומדות להיפרד מהחברות, מהמסגרות, החוגים.. בכל מקום מתכננים לנו מסיבות פרידה.. לי, לאליש, לעמלי. ועם כל מסיבה או דיבור על מסיבה העצב קצת מתחיל לנכוח. אתמול הודעתי בקפוארה שלי שבשבוע הבא מפגש אחרון. היום ביטלתי את התשלום
עמליה חגגה מסיבת פרידה נפלאה היום בחוג שלה. אלישבע מתכננת את החידון על אנגליה שתערוך לכיתה שלה במסיבת הפרידה. מחר יש לה שיעור אוריגאומטריה חגיגי לכבוד העזיבה שלה 
אוריגמי שלומדים דרכו גיאומטריה. רק בדמוקרטי 
שיעור מהמם ואהוב עליה מאוד). המורה המתוק שלח לה רשימת דגמים לבחור מביניהם מה יקפלו מחר.אני מרגישה שאנחנו אהובות מאוד
בכל מקום מצטערים על לכתנו, ושולחות לנו המון המון אהבה וגם עזרה פיזית וטכנית לקראת המסע.תודה לכןם
נפלא להיות ככה מוקפות באהבה. מבטיחה לקחת את כל הטוב הזה שאתםן שולחות-ים לעברנו ולתעל אותו לדברים טובים
בתמונה: גילי המורה המופלאה שלנו להתעמלות קרקע והתעמלות אוירית, בשיעור פרטי עם אלישבע שגם היה סוגשל מיני מסיבת פרידה. רואים כמה אהבה יש ביניהן?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה